כולם רוצים אהבה. משוגעת. מטורפת. אחת כזאת בלי גבולות, אחת שאפשר לדבר בה על מה שרוצים, מתי שרוצים ואף פעם לא להתבייש. אחת חצי ערומה מכוסה בשמיכה, עם צחוק שובב מתגלגל שאוכלת ארוחת בוקר במיטה בפה פתוח.

אחת כזאת שאפשר לחשוף בה את כל הסודות, השאיפות, את כל החלומות הכי גדולים ומוגזמים שלך ולא להרגיש שאת נשמעת מגוחכת (כי מי פותח היום בר מקסיקני ושותה מרגריטות כל היום, זה לא כלכלי). אחת כזאת ששומעים בה ובאמת מקשיבים. כמו לשמוע שיר טוב, מהישנים הקלאסיים האלה, שהמילים קיבלו את המשמעות שלהן עם השנים ופתאום זה מחלחל. אחת כזאת שאת יכולה להיות בה מטופשת ולדבר מצחיק מבלי שאף אחד ישפוט אותך. אפילו כשתצא לך קולה מהאף, ופלוץ כשאת עושה אפצ׳י.

image3

הרבה זמן לא הרגשתי מאוהבת. הרבה זמן לא דיברתי על זה שכבר הרבה זמן לא הרגשתי. ואולי אני כבר לא אמורה להרגיש? אולי היעוד שלי זה להמשיך לחטוף קראשים רגעיים על אנשים שאין לי סיכוי איתם, ולהמשיך להתעלם מהאנשים שיש להם קראשים עליי, כי כשזה הדדי זה פשוט מוציא את כל הכיף מהעניין.

כבר הרבה זמן שלא הרגשתי חלק ממשהו כל כך מסובך ומבלבל עם נטייה להרס עצמי וטיפת נרקיסיזם. ואולי זה לא מגיע לכולם? לא הגיוני שכולם מתפשרים. אם כולם מתפשרים אז איך זה שלכולם טוב? הם לא מרגישים טיפה רע עם ההתפשרות שלהם? ולמה להתפשר? למה לא לחכות למישהו שהוא בדיוק בשבילך, מתאים לך כמו כפפה וקולע בול לכל מה שאת צריכה בבן זוג?

כמו למשל שיהיה טוב. שהטוב יישפך לו מהעיניים. ובו זמנית שלא יתבייש לצחוק על דברים כואבים. כמו חולי ומוות, וגם קצת על עצמו. שיהיה מצחיק, אבל שלא יצחק עליי. שיהיה מכבד, אבל שייתן מכות קטנות בטוסיק לפעמים. שלא יחפור יותר מדי, שייתן לי את השקט ושלא יפסיק לשאול שאלות כשאני במצב רוח לדיבורים.

שיאהב אותי. באמת באמת יאהב אותי. בלי גבולות, בלי אינטרסים. שיאהב כמו שאוהבים את הכלב שלך, אה ושילקק אותי מלא כשאני חוזרת הביתה. יראה לי כמה הוא התגעגע.

image1

שיהיה ספונטני. שיבוא איתי ב3 בלילה לאכול גלידה. שיראה איתי סרטים עד 4 מבלי להירדם. שיעשה אותי שמחה כשאני מקבלת ממנו טלפון. שיפתיע אותי. שנתחיל לרוץ באמצע הרחוב בלי הכנה מוקדמת. גם לדלג אפשר. אבל שידע שאני מתכוונת לתעד.

שינשק אותי לאט. שינגב לי את הטחינה מהפה וימרח לי אותה על האף. שנבשל לפעמים בבית ואז נתלכלך ונשרוף הכל ונלך לאכול בחוץ. שייתן לי לחתוך רק את הסלט. שלא יהיו ציפיות לכלום או הגדרה לקשר. שהכל פשוט יקרה מעצמו.

הרבה זמן לא דיברנו אהבה, הרבה זמן לא חשבנו אהבה, הרבה זמן לא העמדנו פנים שהכל בסדר כשהכל חרא. הרבה זמן לא צחקתי, או בכיתי או הרגשתי שנמאס בגלל אהבה, ופתאום קצת מרגיש לי שמשהו חסר.

// הילה גבאי

Your email was successfully saved