לפני שנה בדיוק ארזתי מזוודה לא גדולה מידי, וטסתי להרפתקה אישית בפריז לעשרה ימים.


עשרה ימים של שיכרון חושים, קיוויתי.


פריז תמיד הייתה אניגמטית בעיני ולא ביקרתי בה לפני כן מעולם, אבל תרבות היין והאוכל, הספרות שקראתי והסיפורים ששמעתי עליה, דחקו בי לאזור אומץ וללכת לאיבוד.


קניתי כרטיס, שכרתי דירה ב- Airbnb וחיכיתי לתאריך המיוחל.


זה לא היה פשוט לקחת את עצמי למסע כזה קצת אחרי גיל 30, לגמרי לבד, מבלי לדבר את השפה ו/או לדעת לאן אני הולך, מה אני בעצם מחפש, ואת מי אני אמצא.


IMG_3318 (598x800)


דבר אחד כן ידעתי, ידעתי שאני הולך לאכול, ולטעום את העולם החדש והמדובר הזה, ידעתי שאני עתיד למצוא מקומות חבויים שיהיו רק שלי, שאני אתרחק מתיירים ואבלוש אחרי המקומיים, ובעיקר קיוויתי להתאהב.


רציתי לנהל רומן עם פריז כמו שיש לי עם לונדון וניו יורק, להרגיש בבית, לזהות רחובות, לנווט בלי מפה.


אבל פריז היא אישה קשה, היא ניהלה רומנים ארוכים ומפותלים עם אישים רבים כל כך, והיא לא ממהרת להיפתח ולהתנשק.


אחרי יומיים של תיור המום בעיר, מבלה, נהנה אבל מרגיש שמשהו חסר. הרגשתי שהלבד הזה עוטף אותי וכמו דמות עלובת חיים באחד מספריו של הוגו שקעתי ביגון שתרגם את עצמו לשפעת.


אבל יש סינדרלה בסיפור. אחרי יומיים של שינה כפויה הגעתי למסקנה שמה שיציל אותי מעצמי יהיה לאכול ויותר מזה - לאכול משהו טעים.


IMG_3317 (598x800)


אני פודי מושבע וככזה תאמתי סיור מודרך בעקבות האוכל של פריז. שנה שלמה עקבתי אחרי הבלוג של שרון היינריך והיא בתמונותיה עשתה לי חשק בכלל לכרטס כרטיס ולטוס. ידעתי שזו תהיה תרופה נפלאה.


שרון פגשה אותי בבוקר קריר אך שמשי ביציאת הרכבת של אחד השווקים המוכרים, ולמרות שעדיין לא היה לי תיאבון גדול מידי היא וידאה שאני אטעם. ואני, תמיד הייתי תלמיד ממושמע, קיבלתי בדיוק את מה שהייתי צריך. הרבה סוכר, קצת מלוחים, אוויר צלול של רחובות שפתאום התחילו לחייך אליי ומלכה אחת שידעתי שאני צריך לאמץ.


בין שוקולדים לפטיסרי, זללתי קצת גבינות, קיבלתי הסברים על השווקים, על הצרפתים ועל התרבות, טיילנו ברחובות ושתינו אספרסו, התחלתי להתאהב ולהבין את הפילוסופיה של האהבה נוסח פריז.


שרון כמדריכה למופת ידעה לזהות את הכמיהה לטעם ולחבר אותו לחוויה ולידע.


ידע נותן בטחון, ובטחון הוא צורך בסיסי, הסתבר לי בערכת הצרכים האישיים שלי. תוסיפו לזה את הלמידה והעניין ותקבלו חוויה מסחררת, שמסדרת משהו בראש.


IMG_3316 (598x800)


שרון ואני שמרנו על קשר, היא יעצה לי קצת על בלוג האוכל שלי שהיה אז בחיתוליו והשבוע היא מוציאה ספר ראשון: "הפטיסרי הטובות בפריז".


מיקי שמו הוסיף מתכונים והספר הוא מדריך אישי ונישא שיטייל איתכם בעיר האורות בביקור הבא שלכם שם.


אם אתם שואלים אותי - כדאי לקנות כרטיס, לארוז מזוודה וללכת ללקק את האצבעות.


יש מסעות שנשארים אתכם לכל החיים, בעיקר בזכות האנשים שפוגשים בדרך.


Your email was successfully saved