רציתי להגיד לה את האמת.
שהיא אישה רעה ולמרות שהיא מבוגרת היא מאוד ילדותית ויש לה המון עבודה לעשות עם עצמה. 
באמת שרציתי... אבל אם היא כזאת ילדותית ואני בוגרת - הרי ברור שהיא לא תדע לעבד את המידע.
וברור שלא כדאי לי לומר זאת.

רציתי להגיד לו שהבחור שהוא העסיק לא מבין דבר בתחום. ושכל הנסיונות שלו לכבות שריפות כושלים האש עוד תבער. 
אבל מי שאני שיקשיבו לי. 

רציתי להגיד לה שאני יודעת שהיא זונה בת זונה. שאני לא באמת מאמינה לאף מילה שיוצאת מהפה העקום שלה. רציתי לומר לה שאני יודעת כמה היא מסכסכת ומלכלכת. ושכל מה שקרה ויקרה לה זו קארמה. אבל זה כבר לא לרמה שלי. אז אני רק פורקת את זה פה.

רציתי להגיד לכולם שהם על הזין שלי, שכל מה שהם חושבים ומדברים לא מעניין אותי. ושבעיניי הם דיי מסכנים.
אבל אני כבר אישה.
ואישה לא מדברת כך. 
רציתי להגיד לו שכל המקום הזה לא לרמה שלו ושהוא רק צריך קצת בטחון לצאת החוצה כדי באמת לפרוח.

רציתי להגיד לה שהיא הגיעה לפה בגלל מישהי שעשתה טעות ועירבבה בין שיקולים מקצועיים לשיקולים אישיים. ושבמקום אחר כבר מזמן היו עולים על ההצגות שלה. 

אני מוצאת את עצמי רוצה להגיד הרבה דברים, אבל שותקת.
בוערת בפנים, אולי מספרת לחבר, אבל לא אומרת את האמת שלי ישירות בפנים... 
למה?
כי כשאני אומרת באמת את מה שאני מרגישה וחושבת בצורה ישירה, העולם הצבוע מסביבי לא יודע איך לאכול את זה.
אז אולי אפשר להגיד שזה עוד תהליך של התבגרות. אני לא מאמינה בזה.
בתכלס... אני חושבת שזה עניין של טאקט.
אולי למדתי קצת טאקט, לא הרבה. מספיק בשביל לשתוק מעט.

אני לא חושבת שאנחנו באמת מתבגרים, אלא פשוט לומדים יותר ויותר כמה העולם מסביב צבוע. וכמה אנחנו צריכים להיות צבועים כדי לשרוד.
ואם לא צבועים אז מאוד, מאוד מאופקים.

// אלמונית

Your email was successfully saved