היא החברה הכי טובה שלך, ואתה שלה. 
בא לך לחלוק איתה הכל. חיכית שנים שתגיע מישהי שתוכל לחשוף בפניה את כל מה שאתה לא מסוגל לחשוף בפני אף אחד אחר. לפעמים גם לא מול עצמך. ועכשיו היא פה, מולך. ואתם מבינים אחד את השנייה וזה מוזר. ואתה רוצה לשתף אותה ולחלוק וזה עוד יותר מוזר. ואתה מצחיק אותה. 

איך אתה נהנה לראות אותה צוחקת, ועוד ממך. אתה אוהב את זה שהיא נותנת לך פקודות וממציאה חוקים וגם לפעמים מפרה אותם כשצריכה לעמוד בהם בעצמה. כן, גם את זה אתה אוהב. אתה אוהב להרגיש אותה נהנית ונמסה לך בידיים. המגע שלה גורם לך לצמרמורות של שיגעון, ומכל הבנות שאתה מכיר (ואתה מכיר), דווקא לה אתה שולח את השיר שאהבת כי רצית שגם היא תישמע. 
אתם כל כך דומים ועדיין מרתקים אחד את השנייה בכל פעם מחדש. 

אבל אתם לא ביחד. לא. לא ברור למה. 
אולי כי זה לא מה שתכננת? כי ׳מה קשור שזו היא׳ שבעצם חיפשת? הרי חשבת שהאחת תיראה שונה לגמרי. 
ואיך דווקא אליך היא התחברה ובצורה כל כך הזויה ומושלמת?
אתם לא ביחד, למרות שיש בה את כל מה שחיפשת בבת זוג. 

אתה לא עושה צעד. אתה לא באמת יודע איך היא מרגישה בכל הסיפור. אתה גם לא יודע איך אתה מרגיש. 
אתה בטוח שהיא לא ׳שם׳. שהיא מנותקת. תקועה בעבר, קבורה בחומות, לא רוצה לזוז. היא הרי אומרת את זה כל הזמן, כל פעם מחדש. 
אז אתה ממשיך כרגיל. 
והזמן עובר.

והיא צריכה אותך. צריכה שלא תשאל או תבקש רשות או תבדוק מה היא רוצה. היא צריכה שפשוט תהיה. תחבק. תאהב. תיתן לה גב. תראה לה שזה בסדר והיא יכולה לצאת מהמבצר. תראה לה שאתה מרגיש. שאתה רוצה. שגם אתה מפחד. היא צריכה שתחזיק לה את היד ותצעד לידה, כי ככה פחות מפחיד לשניכם.

ואתה לא מבין שהיא צריכה אותך. גם היא לא מבינה. שניכם נכים רגשית, כל אחד מהפציעות שלו שהשאירו צלקות עם השנים. 
שני לבבות מקבילים שלעולם לא ייפגשו, עד שאולי אחד מהם ייטה טיפה הצידה. 
ואולי לא.

// אלמונית

Your email was successfully saved