שוב אתה מזכיר לי כמה אני שונאת אותך, השעה 05:00 בבוקר ואני מתה לישון.כבר שבוע לא ישנתי כמו שצריך ובעצם, עם קצב הריבים שלנו לא ישנתי כבר שנתיים. למה אתה לא יכול פשוט לחבק אותי ולהגיד שיהיה בסדר? למה אתה שותק כאילו כבר לא אכפת לך? אם יש לך משהו להגיד לי אז פאקינג תגיד את זה כבר!

שני קבצנים, זה מה שנהיה מאיתנו. אתמול ישבנו במסעדה וכל הערב ניסינו לקבץ תשומת לב אחד מהשניה. העוברים ושבים הסיטו מבט כי אפילו להם הרגיש שמשהו רע קורה בנינו. אוף, שוב נוזל לי רוטב רוזה על הסנטר, שונאת אותך שגרמת לי להתאהב ברוטב הזה! תעביר לי מפית בבקשה.

אני קופאת מקור. אמצע יוני ואני מרגישה כמו באנטרטיקה. אני כבר מתחילה להרגיש את כוויות הקור באצבעות. אני הקרחון שעומד להתנתק בכל רגע ולהתרסק אל המים ברעש גדול. אתה יודע שכשאתרסק למים יהיו גלי צונאמי אז אתה שומר מרחק.

בטח בערב תיגש אליי עם הפרצוף העצוב הזה שלך. הפרצוף שאתה עושה כשאתה מבין שאני על סף לוותר עלינו. תחבק אותי מאחורה כשאני מכינה קפה ותשאל אותי כמו תמיד ״אנחנו סבבה נכון?״. לא! אנחנו ממש לא סבבה. ותעיף את הידיים שלך ממני, אני ישנה היום בסלון. ותעשה לי טובה, אל תבוא לחבק ולהתחנף, הספה גם ככה צפופה.
תעשה כבר משהו, אני מתפרקת פה. איפה החיוך הזה שלך שתמיד מציל את המצב? החיוך שהמיס אותי בדייט השני ממש אחרי הנשיקה. כבר הרבה זמן שלא ראיתי אותו, עד כדי כך רע לך איתי? אתה עושה לי דווקא? כמו לפני כמה ימים שהכנת כריך מושלם וביקשתי חצי. פעם אהבת לחלוק איתי כריכים והפעם היית חייב לדחוף פנימה נקניק וגבינה, כדי שלא אוכל לאכול. בדיוק כמו שעשית עם הלב שלי. לקחת אותו, הרסת אותו, טימאת אותו. מה אני אמורה לעשות עכשיו עם לב טמא?

אתה יודע? באמת נמאס לי, אני לא יכולה לחיות ככה יותר. בוא נעשה עסק. אני פשוט אקח את הדברים שלי ואלך כמו בשאר הפעמים שעשיתי את זה, אבל הפעם אני לא חוזרת. תיחנק עם הכריכים שלך והפסטות ברוטב רוזה. תוכל להפסיק להתנצל בכאילו רק בכדי להבליג ריבים. את הלב שלי תזרוק לפח, אני לא יכולה לקבל אותו בחזרה. קר לי, אכפת לך אם אני אדליק חימום? במחשבה שנייה, אני גם ככה הולכת. שתשרף אתה ושתשרף האהבה.

לצד שלו >>

// אלמוני

Your email was successfully saved