״תאהבי אותי״ אמרתי לה כשאנחנו נמצאים בפוזיציה האופיינית לנו, על הספה מול הטלויזיה וכל אחד עסוק בנייד שלו. ״חיים שלי, אני אוהבת אותך!״ היא אמרה לי בהתלהבות תוך כדי שהמבט לא עוזב את המסך הקטן. ״לא לא, תאהבי אותי לתמיד״. הצלחתי ללכוד את תשומת הלב שלה, היא הרימה את עיניה מהמסך תוך כדי שהעיניים שלה נפקחות כאילו לא מאמינה למשמע אוזניה.

״כפרה עליך, אני יכולה להבטיח לך שאין לי שום תוכנית אחרת״ היא אמרה, תוך כדי שהניחה את הנייד על השולחן והתקרבה כדי לתת לי חיבוק. היא כבר כמה ימים רואה שקשה לי להתאפס על עצמי, היא יודעת שאני צריך את החיבוק הזה, את ההתרפקות הזו שכבר התרגלנו שאין כי יש את כל השאר.
״אני רוצה שתאהבי אותי לתמיד. יום יבוא ואני אקריח ולא יהיה לי שיער שתוכלי לשחק איתו״, ״אז נשחק דוקים״ היא אמרה. ״ויום יבוא ואני אהיה אבא, וכידוע לאבות יש כרס״, ״נו? מעולה! אז אני אשחק איתה״ היא אמרה כשהחיוך הכל כך יפה שלה מעטר את שפתיה, הגנבתי לה נשיקה וחזרתי לבקש.
״יהיו ימים שאקום בבוקר בלי חשק לחיות. ימים שאחזור הביתה עצבני מהעבודה ואוציא עלייך הכל בלי להתכוון. ימים שלא תהיה לי עבודה ואהיה מובטל ופרזיט. ימים שבהם ארצה שניפרד כי כבר נמאס לי מהשטויות שלך. תאהבי אותי גם אז?״.

״אני מבטיחה לך שאוהב אותך, גם ברגעים האלה, עד שנשימתי תיעלם נסיך שלי, אתה כנראה לא מבין מי ומה אתה בשבילי. אבל אני מבטיחה לך שאעשה הכל כדי שתבין ולא אוותר לעולם״.

סיכמנו את זה בנשיקה לוהטת שהתפתחה לקצת יותר מזה. בשעת לילה מאוחרת או בוקר מוקדמת - תלוי איך מסתכלים על זה, היא הסתובבה אליי, העירה אותי בנשיקה ואמרה לי ״תתחתן איתי?״. נבהלתי, לא הבנתי אם אני חולם אז צבטתי את עצמי. זה כאב. היא עדיין מחכה לתשובה. ״חיים שלי, אין לי שום תוכנית אחרת״ לחשתי לה.
״לא לא, אני רצינית. בוא נתחתן. הרי גם ככה הבטחנו לאהוב לתמיד, אז אני חושבת שאנחנו כבר מוכנים לחתונה״ היא אומרת תוך כדי שאני מתחיל לחשוב שהיא רצינית. היא המשיכה ״עד שהכרתי אותך בכלל לא חשבתי שאתחתן ולא יכולתי לחשוב על זה שאהיה אמא יום אחד אחרי כל מה שעברתי עם אמא שלי, חששתי להיות כמוה. אבל קצת אחרי שהכרתי אותך כבר התחלתי לדמיין חופה ואיך אתה מגדל את הדברים הכי יקרים לי בעולם פתאום למרות שעוד לא נולדו, אגב אני רוצה שניים״.

קמתי בבהלה מהמיטה ויצאתי לעשן במרפסת, היא הצטרפה אליי אחרי כמה דקות, חיבקה אותי מאחור, לקחה לי את הסיגריה ונתנה לי פייסל. כך עמדנו שותקים מחובקים במשך שעה עד שהיא קטעה את השתיקה ואמרה ״אני אוהבת אותך, אני שלך, אני לא צריכה טבעות, רבנים ואירוע ב-250 אלף שקל, אבל אם יהיה אירוע הוא יהיה לפחות ב-250 אלף, כן?״ וצחקה. התאהבתי בה באותה רגע מחדש ושאלתי שוב ״תאהבי אותי?״ עם חצי חיוך כדי לנסות לפצות על שברחתי. ״תתחתן איתי?״ היא שאלה. חזרנו למיטה בלי לענות האחד לשאלת השניה.

מעניין עם מי היא תתחתן בסוף, כי אותי היא כבר לא אוהבת.

// אלמוני

Your email was successfully saved