לחלק א׳ >>

"מאמי, אנחנו בהיריון".
אם הייתי בחור בן עשרים שרק מתחיל את חייו, משפט כזה היה גומר אותי. אבל אני נשוי, עברתי את גיל שלושים, ואני מחכה לילד הראשון שלי יותר משנתיים. המשפט הזה היה עבורי חלום, ולרגע זה באמת היה נשמע כמו חלום. בכל זאת, האישה השרוטה שלי העירה אותי ב-5 וחצי בבוקר כדי לבשר לי אושר. מוזר, בדיוק היה לי חלום ממשי על... "קבל קודם את הבשורה", אני אומר לעצמי.

"מה?!", אני פוקח עיניים ועונה לה בטון חצי משתהה, חצי לא מבין איפה אני נמצא. "עשיתי בדיקה, אני שוב בהיריון". אוקיי, אפשר לסלוח לה על השעה. בשנייה אחת אני עובר ממצב מנותק למצב מחובר, אני מחבק אותה ומחייך. אולי אפילו מתחילות להיווצר דמעות בזווית העין, אבל כשאני מושיט את האצבע לשם, כל מה שאני מנקה זה את הלכלוך של הבוקר.

זו הייתה שנה לא פשוטה. היינו כבר בהיריון, שנה לפני כן. מאז הספקנו לבצע כל בדיקה אפשרית, ובעיקר אמרנו לעצמנו "מה לא בסדר אם הכל בסדר?". ולמקרה שתהיתם, כמעט שנה שאנחנו שוכבים לפחות עשר פעמים בכל חודש. אם נחזור לבחור בן ה-20 שהייתי, הייתי נהנה מכל רגע. אבל פאק, זה מרגיש כבר רובוטי. ולא משנה כמה ליטופים, חיבוקים ונישוקים היו שם. ישנה אהבה, אבל לפעמים כל מה שרציתי זה לישון, וגם היא. מה לא בסדר?

רגע. זהו?! שנה של תהיות, וסוף-סוף זה הגיע! שוב. אמנם הרגע התעוררתי, מחלום רע אל חלום טוב, אבל הגוף מרגיש מאוזן. היום התחיל מוקדם, אבל הוא התחיל חיובי, ואנחנו נשמור עליו חיובי. קבענו באפליקציה פגישה אצל הגניקולוג למחרת. לא הגניקולוג האדיש שהודיע לנו שנה לפני כן שצריך לבצע הפלה יזומה, אלא גניקולוג אחר שרשומות עליו ביקורות טובות. לאחר מכן, לא יכולנו לחזור לישון. היה יום ארוך, אבל סיימנו אותו במסעדה האהובה על שנינו. בכל זאת, חדשות טובות חוגגים.

אבל החגיגה לא הייתה שלמה, העבר כבר לימד אותנו. אולי לא כדאי לפתח ציפיות, עדיף לחכות לאישור סופי. בכל זאת, מיליון דברים יכולים להשתבש. דיברנו על זה במסעדה, אך למרות כל מה שנאמר, עמוק בפנים נשארנו מלאי תקווה, מוכנים לסיבוב השני.

למחרת, לא היה צורך להתיישב בחדר של הגניקולוג כדי לשמוע את אותן המילים שכבר שמענו. במהלך יום העבודה דיממת, וזה הלך והתחזק. התקשרת כדי לשאול מתי אני חוזר הביתה מהעבודה, אבל אני התעקשתי שתספרי לי למה את נשמעת שונה. חיפוש בד"ר גוגל גרם לנו להבין שזה כנראה היריון כימי. נתפס, אבל לא עד הסוף.

כשהגעתי הביתה נכנסנו יחד להתקלח, התחבקנו ובכינו עירומים. לאחר מכן, כשנרגענו בסלון הרשיתי לעצמי לומר לך על מה חלמתי. "את זוכרת כשהערת אותי אתמול בבוקר?" תחילה לא חשבתי שאספר לך אם אם ההיריון תקין, אבל עכשיו זה נראה זמן מתאים. זה ישב לי בראש ולא נח. שנייה לפני שהיא סיפרה לי שאנחנו בהיריון התעוררתי מחלום על הילד שלנו. הוא היה מדהים ויפה, ואהבנו אותו מאוד. הוא היה בערך בכיתה א' או ב', הצביע למורה, בכיתה מיוחדת. למרות הקושי לראות אותו בכיתה שכזו, החלום היה מוצף באהבה.

מרגע שהתעוררתי מהחלום, ועד לרגע שהתיישבנו על הספה, חשבתי על זה. עכשיו קיבלתי תשובה, משהו נכון קרה. עדיין לא הגיע הזמן שלנו. זה יבוא, לא מסיימים סיפור טוב באמצע.

// אנונימי

Your email was successfully saved