אני נכנס לשירותים ונועל את הדלת. חדר קטן של מטר על מטר וחצי, יותר קלאסי מזה לא יכול להיות. למזלי, לא היה תור לחדר הנפלא הזה. לרגע חשבתי שאהיה לחוץ בזמן, אז הכנתי מבעוד מועד אתר פורנו ובחרתי כבר סרטון שידעתי שיעשה עבורי חצי עבודה בחצי מהזמן. אני מניח את הטלפון הנייד על הכיור ולוחץ על Play. העיניים שלי על הבחורה הערומה, ביד אחת אני מחזיק כוס פלסטיק, וביד השנייה... אי אפשר לומר שמה שקורה לי בשניות אלו זו לא חוויה. הנה אני, עושה פעולה שכבר עשיתי מאות ואולי אלפי פעמים בעבר, ובכל זאת זו פעם ראשונה. חוויה חדשה בחיים. רק לפני חצי שעה, שנייה לפני שיצאתי מהבית לכיוון מחלקת בריאות האישה, אשתי נישקה אותי ואיחלה לי "בהצלחה". ספק בציניות, ספק בדאגה.

שנה חלפה מאז שנכנסנו להיריון. זה קרה כשלא היינו מוכנים לכך, חודשים ספורים אחרי החתונה. כשזה קרה עוד עלתה בנו המחשבה שאולי זה לא הזמן המתאים. המחשבה הזו התחלפה במהירות במחשבה אחרת, "מתי כן יהיה הזמן המתאים?"אי אפשר לעצור את החיים, ואנחנו מוכנים. אז מה אם אני לא עובד בעבודת חלומותיי, אז מה אם היא עדיין בהתמחות, אז מה אם אנחנו עדיין ילדים. הרגע הזה הוכיח לנו שאנחנו לא ילדים, והוא הגיע עכשיו.

אבל בחייאת! למה עכשיו? לא יכולת לחכות עד אחרי ירח הדבש? יום ראשון של החופשה המיוחלת, ובמקום לעשות אהבה, סקס, זיון... אנחנו עושים בדיקת היריון. פאקינג בירת היינות, היכן שנמצאים היקבים המרשימים ביותר עם היינות הטעימים מכל, ואפילו כוס "לחיים" לכבודך אנחנו לא יכולים לשתות יחד. שטויות נסיך (או נסיכה), השבוע שהיה לנו איתך היה המדהים ביותר בחיי. חווינו את ירח הדבש לא בתור זוג, אלא בתור משפחה. אולי כן היינו צריכים להרים כוסית, לא ידענו כמה קריטי לומר "לחיים".

רק עכשיו חזרנו מירח הדבש, והדבר הראשון שאנחנו עושים במקום לנוח (כי זה מה שחייבים לעשות אחרי כל חופשה) זה ביקור אצל הגניקולוג. לא הייתה רגישות מצדו. "יש שק היריון, אין עובר. תצטרכי להחליט אם לקחת כדורים או לעשות גרידה". אחרי הביקור נותרנו כאובים ברכב, לא אמרנו מילה ובכינו יחד לרגע קצר.

סלחנו לך שאין באפשרותנו לשתות אלכוהול, ושמחנו שהיית חלק מהטיול שלנו. כשלא הופעת, תחילה לא ידענו איך להרגיש. לא היינו סלחניים, לא היינו כעוסים. היינו מאוכזבים. היינו עצובים. קודם היינו מלאי תקווה, ועכשיו צריך לאגור כוחות חדשים ולנסות שוב... ושוב... ושוב... מי בכלל זוכר שאולי זה לא הזמן המתאים? מי מבטיח שיהיה זמן מתאים? מי מבטיח שיהיה?

חלפה שנה מאז שנכנסנו להיריון. כל הבדיקות כבר נעשו, כולן שלה. ככה זה, קודם משערים שמשהו לא תקין אצלה, וכשזה מתבדה נותר לבדוק אם החיילים שלי תקינים. גמרתי מהר, סגרתי את הפורנו ויצאתי מחדר השירותים. למרות הפזיזות לגמור מהר את הבדיקה, הפקידה ציינה שצריך לחכות חצי שעה לרופאה שתיקח את הדגימה. מעולה, החוויה הולכת ומשתפרת.

חזרתי הביתה, ועל השולחן המתינו שני פנקייקים שהכינה אשתי בתוספת מטבל נוטלה. "אני גאה בך" היא אמרה. ואני מנסה להבין למה צריך להיות גאה בגבר שעושה מה שהוא עשה כבר מאות ואלפי פעמים. הרי רכשתי כבר מיומנות אתלטית בעניין. בסוף הבנתי שהגישה היא זו שחשובה. התשובות יגיעו רק בשבוע הבא, אבל אנחנו? אנחנו נותרנו מלאי תקווה לסיבוב השני.

// אנונימי

Your email was successfully saved