אין הרבה דגים בים.

זה שקר שהאנושות מספרת לנו משחר ההיסטוריה

מעין מנסה לומר

לכל סיר יש מכסה

לכל שולחן יש כיסא

לכל בחורה יש חבר.

אנחנו מאכילים את עצמנו בשקרים בכדי להרגיש טוב עם עצמנו.

אולי די כבר?

לא כל הימין רוצה במות הרמטכ"ל,

אני לא נותן לכמה הזויים להכתיב לי את הלך הרוח במדינה,

יש לי מספיק צרות להתעסק בהן.

בסוריה יושבים ילדים שעוברים רצח עם

בזמן שאני יושב ושותה לי אספרסו לפני המשמרת במסעדה,

והמרחק שבין ח׳לב לתל אביב
הוא הזוי ומנותק ולא הגיוני

אבל זה מה יש.

יש לי בראש יותר מדי רעש

עד מצב שאני לא מצליח לכתוב כלום,

וכל מה שכבר יוצא תמיד מלווה ברעשי רקע,

כי פתאום מתוך כל השקר הזה אני מתחיל לראות

אמת.

 

ובתוך האמת לא תמיד קל.

כי לא תמיד תגיע אהבה,

לפעמים תצטרכי לחפש אותה גם במרחק של יותר

מחצי שעה לפי הוויז,

ולא בטוח שהוא יחזיר לך טלפון לילה אחרי

מה לעשות

ככה החיים,

קשים.

ובתוך כל הטירוף הזה

איכשהו טוב לי.

באמת ובתמים.

כי הפסקתי לשחק במשחק החכות,

ואני כבר לא רואה בכל בחורה

בת זוג פוטנציאלית

ובכל שיחת חולין

הזדמנות לקשר רציני,

פשוט נהנה מהרגע ומהאמת שכאן ועכשיו.

החיים הרבה יותר פשוטים ממה שאנחנו עושים אותם.

לא הכול צריך להכניס לפרשנות,

תשאירו את זה לבתי המשפט

בואו אנחנו נדבר במעשים

כאלו טובים.

בואו נהיה בני אדם,

אני מאמין שהשאר יבוא לבד.
// הראל אברהמי

Your email was successfully saved