נסעתי עם אמא במכונית לפני כמה ימים ועצרנו ברמזור. הרמזור ממול הבהב כבר בכתום, והנה טסה לה מכונית רק כדי להספיק ולא לחכות עוד שתי דקות לירוק הבא. "אני מקווה שאת לא טסה ככה בכבישים בלילה כדי להספיק רמזורים, אחרת אני אשבור לך את הראש!" היא ספק אמרה ספק שאגה עליי את המשפט הזה. "ממש לא", עניתי. ושיקרתי. אני שונאת לשקר, אבל שיקרתי לה. אני לא טובה בלשקר, אבל הנה, עדיין שיקרתי. 

אז שיקרתי לה, לטובתה, שלא תדאג. אני משתדלת שלא לשקר כמו שאני משתדלת לא להשתכר אחרי כל פרידה. אבל אני משתכרת. אז אני גם משקרת. אני באמת מנסה שלא, אבל לפעמים, זה פשוט נפלט. 
שיקרתי כשאמרתי שנהנתי בדייט, ושיקרתי כשאמרתי שאתה באמת מיוחד. שיקרתי כשאמרתי שאני לא יכולה להיפגש לקפה מחר כי כואב לי הראש, הוא לא כאב, והלכתי לים בכלל במקום. שכחתי ששיקרתי, והעלתי תמונה ונתפסתי. שיקרתי כשאמרתי לך שאני מצטערת. 
שיקרתי כשאמרתי "וואוו, זה נשמע מטורף" כשסיפרת לי על הטיול הענק שעשית עם חברים ועידן האידיוט פגש בחורה ונעלם לכם ליומיים. זה ממש לא מטורף, אם כבר ההפך ממטורף. כמו שההפך מחם זה קר, ואת הקור אני אוהבת, מזכיר לי את הנשמה שלי. אפרופו נשמה, אל תקרא לי נשמה, למרות ששיקרתי ואמרתי "חחח כן, לגמרי כפרה", ובלב חשבתי "אוי לי, מה אני עושה פה? אלוהים קח אותי עכשיו, אני אעשה הכל. סתם לא הכל, רק לא ספונג'ה". 

שיקרתי כשאמרתי "מה? אני ממש לא אדישה... הכל טוב, מה יש לך?" והפסקתי לענות לו אחרי עוד חמש הודעות. חמש נראה לי כמו מספר סביר של הודעות שאני עוד יכולה לענות ולהיראות מנומסת ואז לברוח כדי לאותת לו ולהגיד "טוב דיי גבר, חפרת". שיקרתי כשאמרתי שיש מישהו אחר, לא היה אף אחד. לא יודעת למה אמרתי את זה, זה הדבר היחיד שעבר לי בראש, אולי זה מהסרט הקיטשי שראיתי אתמול, זה שהיה משודר בחצות וחצי וראיתי כי לא היה לי כוח לראות אותו, והחברה הבריזה לי. עשיתי ערב נשי עם עצמי, נהנתי יותר ממה שנהנתי איתו. 

שיקרתי כשאמרתי שאני לא מתרגשת ממך. לראשונה ממש התרגשתי. התרגשתי כמו בפעם הראשונה שהכניסו אותי לבר שהוא לא לגילי, להיכנס על עקבים וחיוך מיליון דולר בידיעה שאני בת 22 ולא אמורה להיות פה! ממש חיה את החיים על הקצה, מטורפת! התרגשתי כמו מהממתק הראשון שלי, כי לגמרי היית eye candy בעיניי, ואני לא מצליחה להיגמל ממתקים, תגיד לך רופאת השיניים שלי. שגרה בווילה שלה. עם בריכה. שנקנתה בעזרת הסתימות שלי. 
שיקרתי כשאמרתי "כן, אני לגמרי פתוחה, ממש שונאת הגדרות ותבניות", אבל בראש חשבתי "לא, ממש לא, תגיד עכשיו שאנחנו יוצאים כי אני לא מתכוונת להמשיך לשכב סתם ככה". אבל המשכנו בזה, ורק קיוויתי שמתישהו תתהפך. והתהפכת כמו הפנקייק שהכנת לי אתמול, ואמרת לי "את יודעת שזאת לא את, וזה אני, את צריכה יותר טוב ממני". שיקרתי כשאמרתי "כן, אני יודעת, לגמרי, אתה צריך זמן לעצמך ואני לעצמי", וחזרתי הביתה ובכיתי כמו עובר על הרצפה. 

שיקרתי כשכתבתי לך אתמול "הכל לגמרי עבר ונשכח" כששלחת לי הודעה אתמול כדי לקבל סגירת מעגל משום מה. "את 10\10 והייתי חייב להתנצל". 
"הכל טוב".
שיקרתי. "תמות". 

// ויקה וסילנקו 
לעוד ויקה >>

Your email was successfully saved