על שלושה דברים סיפרה תורת המשחקים של עולם הדייטינג: פלירטוט, זמני מענה ודייט ראשון. הצלחתם לעבור את כולם? ברכותיי! מה השלב הבא? בעולם אוטופי הייתי אומרת לכם להמשיך ככה והדרך לזוגיות סלולה לכם. אבל אנחנו לא בעולם באוטופי, ולכן אנחנו ניתקל בתופעת ההיעלמות המכוערת.

אז מכירה את זה שאת יוצאת לדייט מושלם על הנייר? מתגברת על המכשול של הנסיעה המביכה בהתחלה באוטו, שאתם לא יודעים כל כך על מה לדבר, הכל מביך ואתם מוצאים את עצמכם מדברים על מזג האוויר המשוגע (ברד באמצע מאי... what?!?), או נהפכים לפרשנים לענייני איראן. מגיעים לבר/מסעדה/בית קפה כל אחד והעדפתו, מתיישבים ומזמינים. השיחה מתחילה לזרום, את קצת משחקת בשיער, מתביישת, לא יודעת כל כך איך להיות את מבלי להציג שאת משוגעת על ההתחלה. 

מספרת על אהבתך לחתולים ונשבעת שאת לא קרייזי קאט ליידי, הוא מספר סיפור או שניים על העבודה הקודמת שלו באיזה בר והערבים התל אביביים המשוגעים שלו. את מצחקקת כדי לא להעליב אבל באמת חושבת שיש בו משהו וכדאי לתת לו עוד דייט. מגיעים לשלב הסופי של החשבון.

"לא אני אשלם"
"לא לא, אני גם רוצה לשים"
"לא באמת, תיקחי את האשראי שלך מפה"

אבל בחייאת, אם לא הייתי מציעה הייתי יוצאת פריננסה, ואם אני כן מציעה זה יוצר משחק ידיים מביך מעל החשבון.
טוב בסדר, נעזוב את זה. אתם מתקדמים ומגיעים מתחת לבית שלך, ואפילו יש נשיקה. מדברים על הפעם הבאה, ושאתם חייבים אבל חייבים ללכת להמבורגר המשוגע הזה שפירסמו בפייסבוק. 

את מתעוררת ליום חדש, קצת נחמד לך מה קרה, היה לך דייט מוצלח ואת מבסוטה. אבל עוברות כמה שעות והבחור לא כותב. את אומרת לעצמך בסדר, את לא צריכה ללכת לפי כללי המשחק ושולחת הודעה. נכנס. קורא. שני וי כחולים. יוצא. עוברות דקות, שעות, ימים. אין קול ואין עונה.
האינסטינקט הראשוני שלך יהיה לקלל אותו, ואת כל בני משפחתו, הכלב שלו והצאצאיים העתידיים שלו שלא יהיו ממך כי הוא לא עונה לך להודעה פשוטה, אז צאצאים?!

אחרי שאת מצלמת מסך ושולחת לכל החברות, מנסה להבין מה לא בסדר בך, מה כבר אמרת, או שאולי הוא נפגע בתאונה קשה, יש לך שתי אופציות למעשה - הראשונה שהיא הרצון הכי חזק למעשה וזה לשלוח עוד הודעה! לשאול מה לעזעזל נסגר איתך, בוא תהיה גבר תגיד לי, אין לך ביצים להתמודד איתי? אני לא אמות בלעדייך, אבל לפחות אוכל הרבה פחות סרטים. 

השנייה - שחררי כפרה. שחררי. זה לא שווה את העצבים שלך, את המחשבות, את המילים שיוצאות לך מהפה. נכון, זה מעצבן. ממש. ברמה של לתת למישהו אגרוף לפנים, אבל את צריכה לזכור רק דבר אחד. אין לו את הביצים להתמודד איתך. זה הגבר שהיית רוצה? הפחדן שיברח, שאפילו מאחוריי מסך לא יכול לנסח הודעה?
אני יודעת שאני לא.

// ויקה וסילנקו

Your email was successfully saved