שוב אני לבד ביום האהבה בתל אביב. אני מדליק סיגריה בסיגריה בדרך הביתה ברחובות של העיר הארורה הזאת שמלאה הערב בבובות של דובים ורודים, פרחים ורודים, בונבוניירות ורודות, דילדואים ורודים. יש סניף של ארוס בדרך לבית שלי, מסתבר. עבדתי שעות נוספות כדי לא לשים לב לבדידות וגם כי אני משלם 3500 שקל בחודש על חור של 42 מטר בפלורנטין. זה בסדר, בתל אביב לא אכפת לי לחלוק ברז עם הומלס. 

לבשתי את התחתונים הסגולים שלי בשביל נוסטלגיה היום. כשאני לובש אותם אני נזכר בך, בחוף הים, בסיגריות בשרשרת. אני נזכר גם למה אני בדרך כלל לובש בוקסר. אני מנסה לשמור פאסון אבל זה לוחץ, יא רבי.

לוחץ בנשמה, לוחץ בלב, אבל בעיקר במותניים. אני חושב שאני צריך לעשות שופינג. איזו מילה זאת שופינג, אה? איך היית אומרת אותה שוב ושוב כשגיהצת את האשראי שלי כמו שגיהצת לי את הלב. איפה הימים שהיינו שוכבים ביחד על החוף, אני מלטף לך את השיער ברכות ואת צועקת עליי שהלחות הזאת הרסה לך את הפן. 

ואז אני מסתכל לך בעיניים ומבקש לייק על הפוסט כדי שאני ארגיש שסוף סוף עשיתי משהו בעולם הזה. את אומרת לי שזהו, זה נגמר בינינו ואני מתחיל לבכות. אני נותן אגרופים באוויר כי אין שום קיר לידי ואז איפה אפקט הדרמה ואיך תביני מה שאני רוצה להגיד לך - שאני אוהב אותך ממש ואני גם ממש אוהב לייקים.

הטלפן מצלצל. אני עונה בעיניים רטובות מדמעות ואצבעות לחות מזיעה. זאת אימא שלי. היא רוצה להגיד לי מזל טוב על העבודה החדשה. איזה עבודה חדשה לעזאזל, הקשר של האישה הזאת למציאות יותר הזוי מהקשר שלנו, השם יקום דמו אני חושב לעצמי. 

"כתבת בפייסבוק שאתה רייטר אט מה וזה" היא עונה. אני רוצה להסביר לה שזאת לא עבודה אבל מה אכפת לי, יש לי תלוש לחבילת קונדומים בשקל אם אני מזמין שלושה חברים לניוזלטר של דורקס דרך אפליקציית אל תקרא לי שקר כלשהו. 

אני מצית סיגריה חמישית ברבע השעה האחרונה. המחשבות שוב נודדות אליך. הגלים של הים מלטפים לי את קצה השמלה. כן, לבשתי שמלה היום. השמלה שהשארת אצלי. יש לך בעיה עם זה? בסרט "לב אמיץ" זה דווקא עבד אחלה. 

אני תקוע על החוף. אני תקוע עם הפוסט. אולי אני אתקע פה כמה ציטוטים של טונה, בדרך כלל זה עוזר. אני מדליק סיגריה עשירית. יאללה כוסאומו אני חושב ודופק את כל הפאקט. אני משתעל בשרשרת. בבית אני משלים עם העובדה שגם בוולנטיינס הזה אני אשב לבד מל המחשב ואחפש תמונות עלק עמוקות משאטר סטוק לפוסט שלי. לפחות זה משהו שגורם לי לא לחשוב עליך. רק כדי להיות בטוח שאני לא אחשוב עליך אני נכנס גם ליו פורן.

אני מתעורר בבוקר שאחרי בדירה התל אביבית שלי, מחובק עם בובה של פו הדב. יד אחת לטלפון, יד שניה מדליקה סיגריה. לפחות נעשה מזה סטורי לאינסטגרם. האשטג אהבת אמת, האשטג וולנטיינס, האשטג פו הדוב, האשטג למה אני לא עומרי חיון. תייגו בודדים.

// זהר רץ
 

Your email was successfully saved