זה שוב קרה, אני לא שולטת בזה.
כשנטפליקס מוציאים עוד רב מכר קשה לי להתעלם מזה, קשה לי להתחיל פרק בלי להכין את עצמי מראש, לסגור את התריסים בבית, להביא את הפוך, להכין קפה עם 'רבע לשבע' בטעם וניל ולשבת. לשבת עד שזה לא נגמר, בדרך כלל זה קורה בסופי שבוע כי בכל זאת, אני עדיין מבוגרת אחראית, הם אומרים.

אני עדיין מבינה מה זה לקום לעבודה אחרי לילה לבן של 'מראה שחורה' , אני עדיין צריכה לזכור שיש לי אנשים שאני מנהלת גם אחרי פרק של 'משחקי הכס' בארבע בבוקר.
אני עדיין צריכה לשחק אותה מקשיבה בפגישות ולא לחשוב על נרקוס ועל עסקאות סמים. אהה כן, ותמיד להנהן בנימוס כשהמנהלת מדברת.
והנה עוד סופ"ש מגיע לו, נטפליקס כבר הספיקו לשלוח לי פרומואים בפייסבוק למקרה שאשכח שהם קיימים, ועוד סדרה נכנסה לי לחיים.

ואני מודה, אני אוהבת לראות לבד. יש לי בן זוג שאוהב אותי ואני אותו, אבל זה פשוט בלתי אפשרי לחכות לעוד גורם שיהיה בקצב שלי בסדרות. אז ידעתי שאת הסופ״ש הזה אני סוגרת לעצמי, שכנעתי אותו שייסע להורים שלו, שלא ראה הרבה זמן והזניח אותם והוא מצידו נהפך עצוב והסכים איתי.

חמישי בערב.
מסיימת לעבוד ורצה הביתה, מורידה את התריס שלא יפריע בשקיעה, אוכלת ארוחת צהריים ומתחילה לחפש את הסדרה שחיכיתי לה. מתחילה פרק ראשון, ממשיכה לשני, עוברת לקפה ולמתוקים והנה הפרק השלישי, הסדרה ממש טובה, ומסתבר שיש עוד עונה, פרק שבע ושמונה מסתיימים, חברים מסמסים בחמישי בלילה שיוצאים, אני פותחת את הטלפון, משתעלת בהקלטה וסוגרת את הפינה.

החבר מתקשר לבדוק מה שלומי , אני יוצאת למרפסת כדי שישמע קצת רעש כי בכל זאת – לספר לו שאין לי חיים והעפתי אותו מהבית בשביל סדרה זה חטא שאפילו אלוהיי נטפליקס לא יסלח לי עליו.
וכך נשרף לו הסופ"ש, סיימתי את כל העונות ועוד הספקתי לברר על כמה סדרות חדשות למקרה ואצטרך (אם אתם חוטאים כמוני, הסדרות המומלצות לבינג׳ סופ״ש הם ללא ספק ׳נרקוס׳, ׳אליטה׳ ו׳מראה שחורה׳).

וכשמגיעים מוצאי שבת אני מקפלת את זירת האירוע ופותחת חלונות, מאווררת את הבית ואת המוח שלי.
החבר דופק בדלת, מחבק אותי חזק ושואל מה שלומי, אני מניחה את הראש על הכתף שלו ואומרת שהכל היה בסדר גמור, יצאתי עם חברים ונפגשתי עם אמא, שתיתי בירה וסידרתי קצת את הבית.
הבעיה היא שהכל יצא לי באנגלית.

// קרן יעקבי

Your email was successfully saved