רק רציתי המבורגר.
ידעתי שאתה רוצה אותי והאפשריות היו מצומצמות בעיר האפורה הזו, מה לעשות - עוד לא מצאתי חברים.
והדירה הייתה ריקה, אמנם השותפות היו כל אחת בחדר, אבל היא תמיד הרגישה ריקה, תחושה כזו שמרגישים כשבודדים מבפנים, לא משנה כמה אנשים נמצאים סביבך.

רק רציתי המבורגר.
והרשתות החברתיות, הן תמיד היו מפלט, כמו עולם אחר כזה שבו יש לי יותר מאלף חברים ואתה אחד מהם. רוצה אותי כבר תקופה ואני? לא מאשרת ולא דוחה.
שמעתי מחברים משותפים שמצאתי חן בעינייך, לא ראיתי את עצמי נמשכת אלייך בשום צורה, אבל כל חבר, כל ידיד, כל אדם שרצה להיות איתי באותו זמן - התקבל בברכה.

רק רציתי המבורגר.
והייתי סטודנטית, תפרנית במיוחד, הלימודים התישו אותי ולא היה לי שקל, אפילו לא לתוספת בצד.
אז החלטתי על הודעה כללית כזו ברשתות החברתיות, סטטוס שלא ישתמע לשתי פנים ויודיע ברשמיות:
"אני רעבה".
לא לקח יותר מדקה וחצי וכבר קיבלתי הודעת וואטסאפ "המבורגר?"
את החיוך שעל פניי לא הייתה אופציה להסתיר, כי ההודעה הזו טמנה בתוכה אוכל, שעשוע, התאווררות, קצת פחות בדידות, ובעיקר בשר. ואפילו בתוספת צ׳יפס ובצל מטוגן.

ברגע אחד הרגשתי קצת רע עם עצמי והבהרתי לך שאני לא מחפשת בן זוג, שהראש שלי ממש מסובך, שאם אתה רוצה שנצא זה יהיה כידידים בלבד, ואפילו התעקשתי לשים טיפ, למרות שידעתי שזה ויכוח מיותר.
האזהרות שלי לא ממש התקבלו אצלך, כי בכל זאת ניסית לגנוב בסוף החצי דייט נשיקה.
רק רציתי המבורגר,
ואתה היית הקורבן.
ידעתי שאין לנו עתיד, ידעתי שאין לך צ'אנס, ובכל זאת, הייתי צריכה אותך באותו הרגע, באותה דקה.
אולי יצאתי נצלנית, אבל לפחות יצאתי שבעה.
סליחה.

// אנונימית

Your email was successfully saved