עוד יום שגרתי נגמר. כל יום אותו הדבר בקיץ הזה שלא נגמר, שרק מייבש ומעצבן כל אחד, שגורם להרגשת מחנק משולבת אוויר מלוכלך מפיח המכוניות ברחוב החשמונאים שנראה כמו מדבר ללא סוף.

הילדים שכבר חזרו ללימודים השאירו את הרחובות ריקים, השגרה שוב באוויר והחגים עוד רחוקים. ואז, בשמש של סוף הקיץ או העולם, בשקט הסואן המעצבן אני שוקע במחשבות ותהיות מה מצב חשבון הבנק שלי. כהרגלי לפני העשירי אני נכנס לאפליקציה המשוכללת של הבנק ובודק.

השקט התחלף בסערה. המראה מחריד! הרגשתי איך הגרון שלי מתמלא בפיח המגעיל מסביב ואני מחליף צבעים מכחול לאדום ומצהוב לירוק למראה היתרה. ושוב, הראש מתחיל לפעול והשנאה העצמית גוברת. מה עשיתי לא נכון ועל מה בזבזתי? איך אחסוך ומה אבזבז בחופשה הקרובה בברלין? המשכתי להסתובב ברחוב מיואש ומדוכא, מאשים את המדינה על כמה שיקר פה, שכר הדירה, המזון ומה נשאר? ומה עם החיים עצמם?!

לכן החלטתי לעשות מעשה ופניתי לחבר הכנסת אראל מרגלית שהונו מוערך ב-220 מיליון שקל ולבקש תרומה, אחת כזו קטנה שתכסה לי את המינוס וגם תעזור לי לצאת לחופשה הבאה.

2016-09-06-23-12-26

התשובה השלילית לא ייאשה אותי והחלטתי לא לוותר. שלחתי מיד הודעה גם למיקי רוזנטל אבל הוא לא איש עסקים לשעבר אלא עיתונאי והסכום שביקשתי מאראל גדול עליו. שיט.

2016-09-06-23-11-30

החלטתי לא להתייאש והרי ידוע לכולם שהוריי החביבים עלו מפולין, האם סופה לנדבר היא התשובה לבעיה? האם אצליח לקבל סל קליטה נוסף שיממן לי את החופשה הבאה?

2016-09-06-23-09-41

ולסיום, אם זה לא מספיק, קיבלתי תשובה צינית מד"ר ענת ברקו.

2016-09-06-23-13-18

הבנתי, מהכנסת לא תבוא הגאולה. שם - אני לא מעניין אף אחד. כי יותר חשוב להם אם הרכבת תיסע בשבת.

2016-09-06-23-10-26

// אמיתי ויסמן

Your email was successfully saved