ההבנה שזה אמיתי ואנחנו הולכות להיות אמהות, ויש בן-אדם קטן שגדל לי בתוך הגוף, עדיין לא ממש מחלחלת. אני רואה את הגוף שלי משתנה בקצב מהיר, מרגישה את הבחילות, את העייפות, את הכאבים בחזה. חווה את כל אלו מתחלפים בתחושות אחרות שמעולם לא הכרתי לפני כמו צרבת, מיגרנות ורצון להשתין כל רבע שעה-חצי שעה. רואה איך המספרים על המשקל עולים משבוע לשבוע ומזכירה לעצמי שזה סימן טוב, אפילו שזה מעורר בי רמה מסויימת של עצב.

ואם כבר עצב, לצד ימים רגועים, שלווים, שאני מרגישה הכי נהדר בעולם - יש ימים שאני מרגישה כבדה, מותשת, עצבנית ורגישה. רואה את הצל שלי, את הבטן הגדולה והחזה הנפוח ומופתעת כל פעם מחדש שזה הצל שלי. זה מוזר, מרגש ומשמח. אמנם לאנשים זרים אני עוד נראית ספק בהריון ספק אחרי ארוחה גדולה, אבל עדיין, יש כבר מספיק אנשים שמעורבים בסיפור המשוגע הזה שמתחולל בחיי. עם כל השינויים הללו, ההבנה שתוך זמן קצר אחזיק תינוק קטן בידיים, שהוא אולי יראה כמוני ואולי יראה כמו מישהו זר לגמרי, ממש לא נוחתת.

אני תוהה מתי זה יקרה. מתי באמת אבין שאני הולכת להיות אמא. שהחלום הזה באמת מתגשם. אולי זה סוג של מנגנון הגנה של הגוף, של הנפש. להרגיש שזה רחוק ממני, כדי לשמור על השפיות שלי? בתכלס, הפחדים נעלמו בחודשיים האחרונים. עוד לפני שנכנסתי לשליש השני. אולי כי חזרתי לעבודה בפול טיים, אין לי ממש פנאי להכנס לפחדים. ובתכלס, יש כל-כך הרבה בדיקות ואני רואה איך העובר הולך וגדל בקצב שהוא אמור… וזה מרגיע.

אחרי ששלב הבחילות חלף גם העייפות עברה, וסוף כל סוף אני מתחילה להרגיש שיש לי אנרגיה. אני מרגישה טוב, מרגישה יפה, מרגישה כמו אישה חזקה. לפעמים זה כמעט מגלומני. פאקינג סוג של אלוהים. הגוף שלי מגדל בתוכו חיים! מצד שני, אני מתחילה להרגיש את הכובד. הבטן לפעמים מפריעה לי, לשרוך שרוכים, לישון… ויש רגעים שכואב. כואב בגב, כואב ברגליים, דוקר בבטן. כל מיני כאבים שהם כנראה חלק בלתי נפרד מהריון.

והלילות, הם לא פשוטים. אולי סוג של הכנה למה שעתיד להגיע? הרי בקרוב נגיד ביי ביי יפה לשינה ולילות מלאים. אז אני מתחילה להתאמן מעכשיו. מתעוררת מפיפי, מתעוררת כי לא נוח בשום תנוחה, מתעוררת מרעשים או מרעב. שינה קלה כזו. וכשאני מתעוררת אני מתחילה לעשות רשימות בראש. רשימות של אנשים שכבר סיפרתי להם ואנשים שהגיע הזמן לספר. רשימות של דברים שנצטרך לקנות. סופרת ימים עד הלידה, סופרת ימים עד הבדיקה הבאה. האם זה עובד כמו לספור כבשים? לא ממש, לצערי.

הריון זה דבר מטורף באמת. הרגשות הם חזקים. גם החלומות הם חזקים. כמעט כל בוקר אני מתעוררת מחלום ממש מפורט אחר. בכמה וכמה חלומות חלמתי על אבא שלי. חלפו כמעט שלוש שנים מאז שהוא נפטר, אבל ממש כמו שהוא הבטיח, הוא מגיע אלי בשלל דרכים. בחלום אחד הוא הגיע אלי כתינוק, שולח אלי ידיים. בחלום אחר, אמר לי שאם אני רואה אזיקון על הרצפה, זה סימן שמישהו שמת לי מוסר לי ד"ש. מאז כבר ראיתי כמה וכמה אזיקונים ברגעים משמעותיים, כמו לפני בדיקה חשובה, או אחרי תערוכה שלקחתי בה חלק. ללא ספק, הוא כאן איתי. מלווה אותי בתקופה המשמעותית הזו בחיי.

אחרי האולטרסאונד האחרון הייתי בהיי משוגע. התבוננתי במסך, בפלא הזה שמתחולל בתוכי. עדיין מתקשה להאמין, אבל מתחילה...

// טל עוז

Your email was successfully saved