תני לי לספר לך משהו שלא ידעת על עצמך. את יכולה. הייתה את הפעם ההיא בשיעור פילטיס כשהמדריכה הדגימה איך לעשות מתיחה שהרגשת שאת ממש לא יכולה לעשות, וניסית לנשום אל תוך הכאב כמו שהיא ביקשה, וזה רק כאב לך יותר. אז רצית להשתחרר מהתנוחה הנוראית הזאת הרבה לפני שהמדריכה ספרה לאחור, אבל אז היא אמרה, דווקא מי שכואב לו צריך את המתיחה הזאת יותר מכולם, ואת ידעת שהיא מדברת אלייך, אז לא ויתרת, וכאב כמה שכאב, וגילית שאת יכולה.

ותני לי לספר לך עוד משהו על עצמך שבטח שכחת. את מסוגלת. הייתה את הפעם ההיא שהלב שלך התנפץ לרסיסים בגלל ההוא שפספס את תמרור האזהרה, והקפיץ לך את הלב עם הרבה שוויץ בבלורית, עד שהחליק לו ונשבר. ואמרת לעצמך שאין סיכוי שאחרי הנפילה הזאת הלב שלך יוכל לשרוד עוד הדבקה, ואיך בכלל אפשר לאסוף את כל הפיסות הקטנות שהתפזרו בחלל העצום שנפער, אבל הכרחת את עצמך להאמין בכל זאת, וכשהגיע אהבת חייך והקפיץ לך את הלב בלי להפיל, הבנת שאת מסוגלת.

תני לי להגיד לך גם שמותר לך. הייתה את הפעם ההיא שפתאום התחלת לבכות, וכבר לא ידעת אם זאת העצבות מאתמול או הפחד ממחר, וברווח שבין שני הימים עמדה בהלה שקטה ששיתקה לך את היכולת לצרוח, ומאוד מאוד רצית. אבל אז החברה הכי טובה שלך החזיקה לך את היד ואמרה לך שהיא כאן איתך, ואז קרצה בשתי עיניים והשמיעה צעקה גדולה משלה, שסללה גל של אפשרות גם למועקה שלך, והבנת שמותר לך.

תני לי לספר לך שהייתי שם גם אני, עד לא מזמן. גם אני חייתי חיים שלמים בתחושה שאני לא יכולה ולא מסוגלת ולא מותר לי, והרגשתי מאוד מאוד לבד. אבל כשהתחלתי לאסוף את הרגעים הקטנים שבאו להוכיח לי אחרת, כבר היה לי קשה להמשיך ולהחזיק באמונה הזאת. מהמקומות החשוכים ביותר יצאתי לאור גדול, ותאמיני לי, זה היה אחד הדברים הקשים ביותר שבחרתי לעשות, כי להשתחרר מאמונות מגבילות שהדבקתי לעצמי על המצח וסביב הלב, אחרי שכבר התרגלתי למראה הפלסטרים ולתחושת התותב, זה לא קל.
 
כי האור הגדול שבקצה המנהרה, נכסף ככל שיהיה, גם נוטה לסנוור. ובינינו, כל כמה שאנחנו מייחלות לשינוי, כשהוא סופסוף מגיע, קשה לנו להציע לו חיבוק מכיר תודה, בטח אם לא נפרדנו קודם מהסיפור הישן שסיפרנו לעצמנו. אז תני לי לספר לך עוד משהו, קטן. לפני כמה שבועות הוצאתי את הספר שלי לאוויר העולם, והסכמתי להיפרד מאותו סיפור ישן שסיפרתי לעצמי. ברגע אחד הגשמתי את חלום חיי, ופרסמתי אסופה של "סיפורים קטנים" מהחיים.

הדבר הראשון שרציתי לעשות זה להתכסות מפני האור הגדול והמסנוור שבקצה המנהרה, ולצרוח את הפחד המשתק מפני השינוי, אבל אז הזכרתי לעצמי שמותר לי. מותר לי לחוש את כאב הפרידה ולהתרגש בו ביחד מנפלאות החידוש, ומותר לי לחוות את הפחד מהשינוי בו בזמן שאני פורסת ידיים לחיבוק מכיר תודה. מותר גם לך. ואם את פוחדת, תני לי להחזיק לך את היד ולהגיד לך שאני כאן איתך, ולהשמיע עבורך תחילית של צעקה גדולה שתסלול גם לך גל של אפשרות. 15541287_10153997949796073_5978476184222076782_n את הספר אפשר להזמין בחנויות או דרך עמוד הפייסבוק: טל עזר - סיפורים קטנים

// טל עזר

Your email was successfully saved