אחד הטריקים שאני נותן לאנשים שמגיעים להתייעץ איתי בנוגע לזה שהם תקועים בכתיבה ואין להם על מה לכתוב, זה שתמיד יש נושא לכתוב עליו, וזה שהם תקועים בכתיבה זה גם טוב. אז כן, אני מרגיש לאחרונה שאיבדתי את זה, אבל עשיתי עם עצמי הסכם שאתם גם חלק ממנו - אני הולך לכתוב פוסט כל שבוע, עד שהכותב הפנימי שלי יתעורר שוב פעם. אני רוצה שהוא ידע שהידיים שלי מתקתקות על המקלדת, מחכות לו שיופיע.

נמאס לי להאשים אחרים בזה שאני לא כותב, את הלקוחות שגוזלים ממני כל טיפה של יצירתיות שיש לי, כי אני מוציא אותה עליהם (הם גם משלמים על זה, אבל זה נושא לפוסט אחר).
הבית, האישה, הגור הקטן (אין מה לעשות - אני אבא מעורב), והלימודים שגוזלים ממני זמן (שכחתי שיש לי שיעורי בית להגיש) - אך כל אלה הם גם לא תירוץ.

אני לא יכול להגיד שלגמרי איבדתי את הכתיבה, כי מה שגיליתי לאחרונה זה שכתיבה היא לא רק כתיבה, יש כל מיני דרכים לבטא אותה. יש כאלה שמבטאים את הכתיבה/יצירתיות שלהם דרך בישול, יש כאלה שמבטאים אותה דרך צילום. בדיוק כמו שבכתיבה אתה יכול לתת טונים שונים לטקסט שלך, למשל ׳איזה ערס בן זונה, אני אפתח לך את הצורה׳, או של ׳בחורה עדינה - הבת של השכן, אוי לא ראיתי אותך שם מר קורא יקר׳. ככה גם בבישול, לפעמים אתה יכול להיות סיני שמכין סושי מדויק, או קאובוי שמאוהב בחתיכות בשר גדולות, אבל זה לא כיף כי זה לא אתה.

זאת בדיוק הנקודה, ברגע שאתה תקוע ואתה לא יכול להיות אתה, אתה תמיד יכול להיות מישהו אחר. אז השבוע עשיתי את זה, הפכתי להודי מאוד נחמד. מה שאני אוהב בהודים, לא שביקרתי בהודו אי פעם, אבל אני אוהבלראות סרטונים של אוכל רחוב משם, זה שנראה שהם מסוגלים לאכול את אותו מאכל שוב ושוב וליהנות ממנו. בדיוק כמו שאני צריך ללמוד ליהנות מכתיבה רגילה. עד אז, החלטתי להכין צ'יקן קארי, אז שלפתי את סכין היקארי שלי מנדן העץ שלה והתחלתי לבשל.

זה מתכון די פשוט, אבל מה שגיליתי זה שהסוד שלו הוא לעשות אותו עם אהבה. סתם, פשוט רציתי לראות איך זה ישמע. אז השארתי את העוף במחית קארי ירוק לחצי שעה ואז טיגנתי אותו עם בצלים, עגבניות ופלפל, עד שהוא הגיע לשלב המדויק של הקריספיות שכולם כל כך אוהבים. הוספתי קופסת שימורים של עגבניות חתוכות וקרם קוקוס ועוד טיפה מחית קארי, וביחד עם סיר האורז הענק שהכנתי אתמול, הייתה לנו ארוחה משפחתית.

כשהתיישבתי לכתוב את הפוסט הזה הבנתי שאם יש משהו שאתה אוהב כמו כתיבה, בישול ו-וידאו, הטריק הוא לעשות את זה גם כשלא בא לך. להיות ההודי הקטן שנהנה מאותה מנת אוכל, לא משנה כמה פעמים הוא אוכל אותה.

// יהודה אדלר

Your email was successfully saved