שבת זה זמן לנוח, אבל בשבילי ובשביל מרים זה הזמן לפגוש את החברים שלנו (ולייצר חברים חדשים). לכן כבר
מיום שני קבענו עם זוג חברים + 2 ילדים שיתארחו אצלנו לשבת. מה ששמתי לב הוא שככל שאנחנו יודעים מראש
שמגיעים אורחים ככה אנחנו יותר נלחצים, ומתחילים לבשל יותר ויותר. אז כשקיבלנו הודעה ביום חמישי מעוד
זוג חברים שגם הם מגיעים לשבת, מרים ואני חייכנו, כי מי שטורח כל השבוע לפני ומתכנן את השבת, לא
נלחץ מעוד שני אורחים. בקטנה.

מה שכן, אני בלגניסט במטבח. חיה רעה. מרים כל הזמן צועקת עלי שאני משאיר מלוכלך, אבל הטענה שלי היא שהיא
יכולה לצעוק עלי רק אם המטבח מלוכלך והאוכל גרוע. ברגע שרק אחד מהם מתקיים, היא צריכה פשוט להגיד ׳תודה
יהודה, אולי בבקשה תרצה לנקות אחרי שעמדת לילה שלם ובישלת במטבח, בזמן שאני ישנתי׳, ואני בהחלט
אשקול את הנושא.

חוץ מזה, ככה אני גם מבשל. אני לא יודע עם כמה תבשילים אסיים, אני רק יודע דבר אחד - שהתחלתי. אני יודע שנכנסתי למטבח, מתי אצא משם זאת שאלה אחרת. מתכון מתגלגל למתכון, שוב פעם ארוחה של 2 אנשים יכולה
להתגלל ל-8 אנשים, כי ככה זה בחיים.

זה כמו שיום אחד אתה יושב עם לקוח פוטנציאל ובסוף משום הוא לא הופך ללקוח שלך, אבל חצי שנה לאחר מכן אתה מקבל שיחת טלפון מלקוח שהוא החלום הוורוד שלך והוא מספר לך שהוא קיבל "מההוא" מחמאות מטורפות עלייך; וכשאתה מספר את זה לאשתך היא לא מתלהבת יותר מדי, אלא רק רוצה שתשטוף כלים. כן, ככה זה בחיים.

אז כל מה שנשאר לי לספר לכם זה מה הכנתי לסעודת שבת, ושהלקוחות (סליחה, האורחים) פשוט
ליקקו את האצבעות. אחת מהפרודוקטים שמאוד נדלקתי עליהם לאחרונה זה בריסקט, בגלל המחמאות שאני
מקבל עליו.

בתוך תבנית הנחתי כמות מטורפת של בצל שקירמלתי מבעוד מועד, ודחפתי יחד איתו שיני שום. על כל זה הנחתי את הבריסקט, משוח ברוטב שעשוי מכמות שווה של סילאן וחרדל דיז׳ון עם גרגרים. מעליו פיזרתי טיפה סוכר חום
והכנסתי לתנור על מנת שישרף ויוסיף קראנצ׳יות לבשר. לאחר 20 דקות הוצאתי, עטפתי את התבנית בנייר
אלומיניום והכסתי לתנור על חום של 150 מעלות למשך שעתיים וחצי.

בזמן שהבשר עשה את שלו בתנור, רוקנתי פלפלים מכל התכולה שלהם בצורה יפה עם סכין השף היפנית שלי (אולי
ההחלטה הכי טובה שלי השנה) מבית היקארי. אחרי 30 דקות בתנור בחום של 180 מעלות פרסתי אותם לפרוסות דקות, הוספתי טיפה חומץ, שמן, פלפל שחור ומלח, ונוצר הסלט הכי מדהים בעולם. ליד זה הוספתי חצאי בטטות ששרפתי בתנור, כך שנוצרה מעין שקית מקליפה שרופה שבתוכה מסתתר פירה הבטטה הכי טוב בעולם.
הלוואי והייתי יכול להזמין לסעודת שבת את הלקוחות שלי. יותר כיף לעשות עסקים ולדבר קריאייטיב על תבשילים כאלה.

// יהודה אדלר

Your email was successfully saved