גם הבוקר קמתי לפניו. בשקט, בשקט, זחלתי החוצה מהמיטה, מהדקת אחריי את הסדינים כדי שלא ייתגנב אליו קור. שאריות הארוחה שלנו על השולחן בסלון לצד כוסות היין הריקות מזכירות לי כמה אכלנו והבטן שלי מספרת לי שהגיע הזמן. לא עוברת שנייה אחת והשיחה שלנו מאתמול בערב מכה בי בעוצמה:

"מאמי, מה נעשה?"

"נשאל בקבוצת וואצאפ של הבניין למי יש פומפה, מקסימום נקנה מחר אהוב שלי..."

"אבל אם אין להם? ואם יהיה לי קקי בבוקר? ואם לך יהיה??"

"יהיה בסדר יפה שלי, בוא לישון"

אבל לא היה בסדר בכלל. היה לי קקי הבוקר, הרבה, הייתה סתימה בשירותים, רצינית, לא הייתה לי ברירה. אחרי שסיימתי את ענייני עשיתי חושבים עם עצמי והבנתי שכדי לשמור על הזוגיות שלי אני צריכה לפתור את הבעיה לבד. אני צריכה לפעול ואני צריכה לעשות את זה מהר. הנחתי שמאה שקלים יספיקו לי כדי לקנות פומפה אז שמתי אותם בכיס, התלבשתי, השארתי פתק על דלת השירותים ויצאתי לדרך.




מעלילות הבוקר...


A photo posted by Yahel Shahar (@mishmish11) on


גשם מטורף יורד בחוץ ואני מחפשת טמבוריה. תודה לאל על הגוגל מפס - יש טמבוריה שני רחובות ממני, ברחוב החלוצים. שדה הראייה שלי מצומצם בגלל הכובע של המעיל, אבל קשה לפספס את השלולית העצומה שאיך לא, ממוקמת בדיוק על מעבר החציה שעליו תכננתי. אין ברירה - צריך ללכת מסביב. לא להפתעתי (כי מה עוד יכול להתחרבן הבוקר הזה) גם הצד הזה חסום.

יחד איתי במצב הביש פרחולה על עקבים וישיש עם מקל הליכה וכך שלושתינו יחד בונים לנו גשר מאשפת רחוב אקראית כדי שנוכל להגיע בבטחה ועם רגליים יבשות לצד השני. אני חשה אל עבר הטמבוריה כשבראש שלי יש רק מחשבה אחת: "רק שהוא לא יתעורר וייכנס לשירותים, אמן."

הטמבוריה סגורה. יש מספר טלפון שבו מספרים לי שיגיע מישהו עוד עשר דקות. עשר דקות זה המון זמן, וגשם, ויש דברים במערכת יחסים שהמסתוריות יפה להם, ואיך הקקי שלי נראה ומריח זה ללא ספק אחד מהם. הגיע הזמן לחפש טמבוריה אחרת. הגוגל מפס מספר לי שאני רק צריכה לחצות את רחוב העליה ושזה ממש רחוב לידי. מה שהגוגל מפס לא מספר לי, זה שכל רחוב העליה מוצף, והמקום היחיד שבו אני יכולה לחצות את הכביש מאריך לי את הדרך בעוד שבע דקות לפחות, אז קדימה לדרך.

שמחה לאיד, עם הפומפה ביד, מצאתי את עצמי בדרך הביתה עוברת בקונדיטוריה שמשכה לי את האף. המוכר היה אדיב מאד ונתן לי בורקסים לפני אפייה כדי שיהיו לי טריים וחמים בבית. עם קלילות בלב וחיוך על הפנים יצאתי מהקונדיטוריה ודרכתי היישר בתוך שלולית. הגשם התחזק ובדרך הביתה שלוש מכוניות שעברו לידי השפריצו עליי ממימי השלולית ברצף, אחת אחרי השנייה.




אחחח פומפה.


A photo posted by Yahel Shahar (@mishmish11) on


כשהגעתי הביתה פתחתי את הסתימה, עשיתי ווידוא-ביצוע של הורדת המים, החלפתי בגדים והכנסתי את הבורקסים לתנור. הוא התעורר (תודה לאל) רק כשהריח שלהם התפשט בכל הבית וישר הלך לעשות קקי.

"מאמי?"

"כן, יפה שלי?"

"לא הייתה סתימה?"

"כן, סידרתי את זה".

"כל הכבוד".

"תודה".

אהבה זה הדבר הכי יפה בעולם.




A photo posted by Yahel Shahar (@mishmish11) on


 

// יהל שחר

Your email was successfully saved