מספר פעמים בחיי מצאתי את עצמי בתפקידי ניהול בתחומים שלא הכרתי. אומנם הניהול כבר לא זר לי, אך היכולת לנהל כשאינך מכיר את התחום, מאתגרת יותר. האתגר המרכזי בשבועות הראשונים הוא לשמור על סמכותיות, למרות שכל עובדיך מבינים את העבודה טוב יותר ממך. זהו מצב שישתנה במהרה, אך בימים הראשונים הוא מאתגר במיוחד.

הבנתי שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם ההתחלות הללו היא "פייק איט חצי כח". בדרך כלל אנחנו מניחים כי חייבים להעמיד פנים כדי לא לאבד את הסמכותיות שלנו. כשניסיתי את השיטה הזו, מהר מאוד גיליתי שאחד מהשניים קרה: או שעובדיי ניסו לבייש אותי בפומבי או שזלזלו בי מאחורי גבי.

באחת מהישיבות הראשונות שעשיתי, אחד העובדים החל להתווכח איתי על מנת להראות שהוא בקיא בחומר יותר ממני. כיוון שהאגו שלי נפגע והרגשתי כי הוא מזלזל בי לפני כולם, הגבתי מבלי לחשוב והתנגחתי בו חזיתית עד שהראתי לו "מי הבוס".

מיותר לציין כי בשתי דקות של ניתוח האירועים בדרך הביתה, הבנתי כי בהתנהגותי פגעתי בסמכותי, שיחקתי במגרש שלו והפסדתי. במקום להוביל את הדיון לאן שאני רוצה, להודות שאולי אני לא בקיא בכל הפרטים כרגע ולהמשיך הלאה, נתתי לכולם להבין שהוא נגע בנקודה רגישה.

לגבי הדיבורים מאחורי גבי, מי שניהל בעבר ודאי יגיד כי ברגע שאתה מתחיל לשנות את ההתנהגות שלך בהתאם למה שאומרים עליך מאחורי גבך, אתה הופך ממנהל למנוהל. אני מסכים עם זה חלקית. זה נכון שבתור מנהל אסור לתת לכל דבר שאומרים עליך להשפיע, אך עם זאת, אם נדע להקשיב למה שנאמר בין השורות או מאחורי הקלעים, נלמד הרבה על עצמינו, וחשוב מכך, על העובדים שלנו.

אם נקשיב למה שהעבדים לא אומרים לנו בצורה ישירה, נוכל ללמוד הרבה- מה כואב להם, מה מציק להם. אותו עובד שניסה לבייש אותי בפומבי, דאג לעבוד גם מאחורי הקלעים. כשגיליתי את העניין קבעתי איתו פגישה וניסיתי להבין מדוע. כשנפגשנו גיליתי עובד ממורמר, עצבני, שלא רוצה אותי בחברה, ולאחר מספר דקות הבנתי למה. התפקיד שלי הובטח לו ובסוף, לא רק שלא קידמו אותו, אלא הביאו מישהו מחוץ לחברה.

הבנתי שאני בבעיה. היו פערי ידע עצומים ביני לבין העובדים שלי. את רוב הפערים ידעתי שאצמצם בזמן קצר, אך גם ידעתי שיהיו דברים שיחסרו לי כיוון שלא צמחתי מלמטה. הבנתי כי אותה העמדת פנים שאני מבין, פגעה בי יותר, וגרמה לעובדים שלי להוכיח להנהלה הבכירה שהיא עשתה טעות.

מצד שני, להודות בכך שאני לא יודע דבר, גם לא נראה לי פתרון מוצלח. לכן, החלטתי לנסות להעמיד פנים חצי כח. כלומר, להודות מדי פעם ובסיטואציות נכונות שאני לא יודע, ואפילו להיעזר בעובדים שלי. ובסיטואציות אחרות, לקבל החלטות עם מידע חלקי.

לאחר זמן קצר מצאתי שעובדים שמבקשים מהם עזרה, מרגישים העצמה, וברגע שהתחלתי לקבל החלטות בצורה סמכותית, הצלחתי להוביל. גם אם חלק מההחלטות התגלו בדיעבד כטעות, ידעתי שכמות הטעויות תלך ותפחת עם הזמן.

טריק נוסף שגיליתי- ברגע שאתה יודע מיהם העובדים החזקים שלך, אתה תמיד יכול להפנות אליהם עובדים אחרים עם שאלות. העובדים אליהם הפניתי קיבלו תפיחה מוצדקת לאגו, ואני הצלחתי "טו פייק איט - חצי כח".

// יובל פרידמן

Your email was successfully saved