לא תצטרכי יותר מידי, שנים מהיום ותקווי רק לזה.
באמת לא צריך יותר מזה, שנים מהיום וכל מה שתצטרכי זה עדיין לחוות פרפרים מהעולם הזה, וזה לא משנה, הפלירט, הצ'ייסר או השמש ביולי אוגוסט ששורפת לך את העור, את הנשמה והפצעים שבלב.

שנים מהיום והטרגדיה הכי גדולה שתהיה היא שאת קסם, שהוא נפל, ולך נשבר.
לא ביקשת יותר מידי, אבל לכי תסבירי לו שאת וויסקי בספל תה, לכי תסבירי לו שאת קשה לעיכול, שבסוף יקיאו אותך באיזה בר באלנבי אחרי 10 שוטים, בקבוק בירה ושליש, הכל על קיבה ריקה כשנואל גאלגר שר את פסקול חייך, מפיות על הרצפה וריחות כמעט כמו של התחנה המרכזית רק בלי הפיפי.

שנים מהיום ומה עשית? כתבת ספר, טיילת בעולם, בנית לך ארמון, העלת לו חיוך וציירת את השמש בסלון...
פתאום הכי קשה זה לבחור מה לעשות קודם, ואיך אפשר לבלוע את העולם הזה כמה שיותר מהר בזמן הכי קצר בלי שהכוס נס תישפך על הטישירט הלבנה והג'ינס.

אמא צדקה, אין אבירים, ואם אבא היה יודע היה נקרע לו הלב. גם שנים מהיום לא יעזרו.
החיים הם הרבה מעבר, נולדנו לבד, נמשיך לבד ונסיים את החיים לבד, כל המסביב זה האוויר לנשימה, החמצן לריאות, הסיפוק, הריגוש, הסטלה, האושר, ה א ו ש ר, ב3 בלילה, ב12 בצהריים, כשקר, כשחם, כשכואב, בודד ועצוב.

כולנו פס ייצור לא מוצלח, תוצרים פגומים מהבטחות שבורות של אנשים שהם בדיוק כמוך וכמוהו, כולנו מייחלים להצלחה אבל מתעצלים ללכת עד אליה, כי כבר אין חמצן והדרך ארוכה, וכשנגיע נקבל פיק ברכיים ואז נפרוש ונמשיך להיות בינוניים בחיים בינוניים עם ערק אשכוליות שהוא קצת פחות בינוני כי העלו את המחירים במדינה הזאת שהכל בה תמיד כמעט.

את יכולה לכתוב ספר שלם על המסקנות שבלב ואת יכולה להחליט לשרוף הכל ולהגיד 'טאבולה ראסה' דף נקי וחדש, חלק חלק, אבל זה רק עד שהוא מקבל איזה כתם קפה, דיו או ריח של ירוק. ואז את תזרקי אותו בתיק ותשכחי ממנו, שנה עד שייקח לך לעשות סדר ולזרוק את מה שלא צריך.

// יוכבד איסאב

Your email was successfully saved