לא יודע

...מתים שתצטרף למועדון החברים שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

[mailchimpsf_form]

...מתים שתצטרפו לקהילה שלנו

רוצה להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תן לנו לעדכן אותך..

מה הסטטוס שלך?

לא יודע

17 מרץ' 2017 | יונתן מימון

מדד ההשפעה

תקריאו לי
פסקול לפוסט

זה מסוג הפוסטים האלה שמתחילים בווידוי והכאה על חטא. תצטרפו אליי בפזמון החוזר אם אתם מזדהים:

קשה לי להגיד ״אני לא יודע״. קשה לי עד כדי מבוכה. למעשה, לענות ״אני לא יודע״ לשאלה עליה אני תאורטית אמור לדעת את התשובה, היא אחד הדברים שהכי קשה לי לעשות. לא כי אכפת לי שידעו שאני לא יודע משהו, כולם לא יודעים משהו. מה שקשה הוא ההבנה שיש משהו שאני אמור לדעת ולא יודע.

קשה לי להבחין בין דברים שאין לי שום יכולת לדעת, לדברים שהייתי אמור לדעת ולא שמתי לב. אני אעדיף להנהן בביטחון עצמי מופרז אל מול שאלה שאין לי את התשובה עליה ולקוות שמתישהו, איכשהו, מההקשר, משיחת מסדרון או מנביא שיתגלה אליי, אבין על מה מדובר. לא צריך להתקשר לרשויות, לא מדובר על הפרעה חרדתית כלשהי חלילה, סך הכל מקרה בינוני של אגו מנופח יתר על המידה.

תחשבו על אותו גבר סטראוטיפי שטוען שהוא יודע להחליף גלגל כמו אלוף, אבל ברגע האמת לא מבדיל בין הג׳ק לאפוד הזוהר. ככה, רק רוב הזמן. כמו שכמה דורשי שלומי אמרו לי במהלך השנים, זה אותו אגו שמכניס אותי לרוב הצרות אליהן אני נקלע (ולפעמים מצליח להוציא).

אתם מכירים את המאמרים האלה שקופצים לכם בפיד, בדרך כלל דרך שיתוף של אחת הדודות שמוסיפות ״מדהים. קריאה חובה לכל אהוביי, שבוע טוב שולה״. הכותרת שלהם תהיה ״<מליארדר כלשהו> מספר מה הם חמשת הסודות להצלחה – כנסו!״ בפנים יש ערימה של קלישאות חבוטות (ובאופן מחשיד, אף אחת מהן היא לא ״לקרוא מאמרים כאלה״) עם עצות אמורפיות שאמורות לתת תוכן כלשהו תמורת הקליק שנסחט ממך במרמה.

מודה ומתוודה, mea culpa, גם אני בעוונותיי הרבים לחצתי לא פעם ולא פעמיים על מאמרים כאלה, כי היי, אם וורן באפט שותה מיץ לימון כל בוקר, הוא יודע על מה הוא מדבר. תביאו לי לימון מהר לפני שהמסחר נפתח בוול סטריט!

אבל בין כל המלל הבלתי ישים הזה משהו הצליח בכל זאת לצוד את עיני – שמתי לב שהאנשים המצליחים באמת, חוזרים על אותה מנטרה: ״אני לא יודע״ היא תשובה טובה פי כמה וכמה מאשר ניחוש מוטעה, ואנשים מצליחים באמת מקיפים את עצמם בכאלה שיודעים יותר מהם.

ואז קורה כל מה שקורה אחרי שנתקלים בטקסט כזה – אתה מתחיל להשוות לחיים הפשוטים שלך כאן במידל איסט, כאילו תמצא בתוכך איזה צוקרברג או אלון מאסק או ג׳יי זי קטנים. והעין כל הזמן חוזרת ל״אני לא יודע״ הזה. מתי בפעם האחרונה הודית בפה מלא שאין לך שמץ של מושג מה אתה עושה או מדבר? בעולם שבו כולם מומחים וגורואים ונינג׳ות ומנכ״לים, קיים דבר משחרר יותר מלהסתכל למישהו בלבן של העיניים ולהגיד I don't have a fucking clue?

אומרים שהמודעות מתחלקת לשלוש – מה שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים, מה שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים, ומה שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים (כן כן, קחו עם זה שנייה). להגיד ״אני לא יודע להחליף גלגל״ משחרר אותנו מהמתח שבו יום אחד מישהו יצפה מאיתנו לעשות את זה. להודות בפה מלא שאנחנו לא יודעים משהו, מפנה לנו מקום בראש להחליט אם בכלל בא לנו לדעת אותו או לא.

אם נסתובב בעולם בתחושה ״אני יודע הכל״ תמידית, נפספס את הדלת הבלתי נראית לאזור קסום בו אנחנו באמת לא יודעים כלום, על כלום. תנחשו בעצמכם איפה נמצאות ההזדמנויות, ההרפתקאות, החוויות החדשות והבלתי צפויות, הדברים שעושים את החיים הרגעיים האלה שווים משהו.

// יונתן מימון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

יונתן מימון

יונתן מימון

לא יודע

ערך מוסף

אומרים שהמודעות מתחלקת לשלוש - מה שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים, מה שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים, ומה שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים (כן כן, קחו עם זה שנייה)

  • הזמן

    09:15

  • המקום

    אוניברסיטה של החיים

  • הטמפרטורה

    תחת פנס התאורה

  • המוד

    לא דופקת חשבון