סבא שלי הוא ניצול שואה בן 89 מבלגיה שבמשך שנים מגיע מספר פעמים בשנה לאושוויץ עם משלחות שונות ומספר את סיפור הישרדותו במחנות. הוריו, אחיותיו ומיליונים אחרים, לא רק יהודים, נרצחו שם.


לפני פחות מחודש אבא שלי הציע לי לנסוע לאושוויץ עם אחי הצעיר ולהצטרף למשלחת עם סבא מבלגיה. לא מדובר במשלחת של תלמידי בית ספר אלא במשלחת בוגרת. היה ברור שאני טס.


חברים איחלו לי באופן אוטומטי להנות כי חו"ל מתקשר לנו עם הנאה. טסנו בשבוע שעבר עם חברת לופטהאנזה. כדי להצטרף למשלחת הבלגית המראנו מישראל, עצרנו בגרמניה, אכלתי פיצה איטלקית, המשכנו לפולין והכל תיקתק כמו שעון שוויצרי. הטייסים הגרמנים היו שפויים ונחתנו בשלום. במהלך הטיסה שאלנו את אבא המון שאלות על המשפחה, על סבתא וסבא רבא, על קרובים רחוקים, על כאלו שנספו, כאלו שנפטרו בשיבה טובה וכאלו שעדיין חיים בחו"ל.


השורשים מצד אבא מקורם בפולין, ארץ שמעולם לא הרגשתי כלפיה חצי חיבור, רבע סנטימנט או גרם השפעה עלי (וסליחה באמת שאני קצת פולני). אבא סיפר לנו סיפורים מרתקים, השלים לנו חלק מהפאזל של עץ המשפחה המורחבת ושלף אנקדוטות מאובקות מהבוידעם. במרחק אלפי קילומטרים מהבית וברום של אלפי מטרים מהקרקע הציפו אותי רגשות של נוסטלגיה משפחתית. התמלאתי רצון עז למצוא ולהרחיב את עבודת השורשים מחטיבת הביניים ונתקפתי געגועים לדודה שלי חנה ז"ל שעלתה לארץ ובכך נתנה השראה לאבי, גרה בקיבוץ והיתה מארחת אותנו למופת. התגעגעתי גם לסבא יוסף ז"ל שבמהלך המלחמה חצה את הפירנאים ברגל והגיע עד לגיברלטר כדי להתנדב לצבא הבריטי.


צילום - אלי מקס קישקה צילום - אלי מקס קישקה

הטיסה סייעה לי להתנתק מהשיגרה, כיביתי את מצב "טייס אוטומי" ולחצתי על כפתור "סקרנות טורבו". הגענו בלילה למלון ליד אושוויץ. הכניסה למלון דמתה לסצנה מהסרט "מלון גראנד בודפשט", רק בגירסה דלת תקציב. הצוות אדיב ומסור על רקע עיצוב מזרח אירופאי מיושן. בלובי ישב אורח שיכור, בחדר שני שקעי חשמל עבדו וארבעה היוו קישוט בלבד. למחרת בבוקר טיילנו בקראקוב הסמוכה שהיתה פעם עיר הבירה. פתיתי שלג זעירים ליטפו את פנינו עת הגענו לכיכר המרכזית בעיר העתיקה. לצד כנסיות מרשימות יש מסעדות ובתי קפה מודרניים או בעלי אופי אוסטרו-הונגרי. העיר היתה מרכז תרבותי ומנתה מאות אלפי יהודים שהיוו חלק משמעותי מהעיר אך הקהילה נמחקה במלחמה. טיילנו ברובע היהודי בין בתי הקברות ובתי הכנסת שעוברים היום תהליך שיקום. הפולנים של היום מבינים שהרובע היהודי מושך תיירים. קירות בתי העלמין בנויים משברי מצבות. חלק מהיהודים אולי נרצחו בפוגרומים, קבריהם הושחתו ויהודים "מיחזרו" את שברי המצבות.


צילום - אלי מקס קישקה צילום - אלי מקס קישקה

לקראת ערב פגשנו את המשלחת מבלגיה וכמובן פגשנו את סבא שהיה שמח ונרגש. היסטוריון נשא הרצאה בנושא התפתחות האנטישמיות משחר הנצרות ועד ליישום "הפיתרון הסופי". הנאצים לא המציאו משהו חדש אבל הפכו תאוריות מעוותות למציאות כואבת וחסרת תקדים. למחרת ביקרנו במחנה אושוויץ. הלינה במיטת המלון לא היתה נוחה והיה קר. עם הקור והעייפות, אותם הבאתי לכאורה על עצמי בכוונה, היה קל להיכנס לאווירה המלנכולית השרויה במהלך הביקור. אחי הבכור פגש את סבא בינואר במחנה אושוויץ-בירקנאו במעמד הטקס לציון 70 שנה לשחרור המחנה. כעת עמדנו יחד באושוויץ נציגים של המשפחה משלושה דורות (הדור הרביעי צעיר מידי) בזכות סבא ששרד, רגע חשוב ומעורר גאווה. המחנה צמוד ליער ואם לעצים יש רגשות אין ספק שלאחר שהיו עדים לרצח עם, כל העצים שם עצובים.


// יונתן קישקה
zzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzz5-141

Your email was successfully saved