לא כל יום מזדמן לבנאדם לסגור מעגל עם הילדות.

עוד כשהיינו יחד בלהקת "הקלישאות" שמעתי על התסריט הזה. אסף כתב פארודיה בשם "מחכים לדודו", ובזמנו הוא לא לקח אותה ברצינות הראויה. בקצרה - הסרט מספר על שבי ובץ מ"פרפר נחמד", שנים לאחר ירידת התכנית מהאוויר, והם מחכים במחסן לדודו, שהבטיח שיבוא לקחת אותם. הסרט מצחיק ועצוב בו זמנית, וכולל הרבה רפרנסים; גם ל"מחכים לגודו", עליו הוא מבוסס, וגם (כמובן) ל"פרפר נחמד".

ScreenHunter_28 Apr. 29 19.00

לאורך השנים, אסף קיבל הרבה מחמאות על התסריט, אבל הוא לא חשב ברצינות להפיק אותו לסרט. והאמת - הרעיון הכללי מאוד הגניב אותי, אבל מהרגע שאסף סיפר לי על הפרויקט ועד לרגע בו באמת ישבתי לקרוא את התסריט עברו כמה שנים.

כיאה לסיפור, בואו נשבור את המבנה העלילתי ונלך צעד אחורה (דמיינו טקסט "לפני שמונה שנים" על המסך). אני ואסף הכרנו כשהצטרפתי ללהקת "הקלישאות" בתור הקלידן. היה להם כבר אלבום והם חיפשו להקה להופיע איתה. באותה תקופה לא היה לי קלידים אפילו, אבל אהבתי את השירים כל כך שמיד הכרזתי "אני בפנים. מהר מאוד הפכנו להיות גם חברים. כמו כל צמד יוצרים, היו לנו חיכוכים במהלך השנים, אבל הכול היה תמיד ברוח ידידותית ומבודחת.

אני אסף (באמצע) וברי (משמאל). 3/5 מלהקת "הקלישאות" ברדיו. 2011

בתקופה ההיא עוד הייתי סטודנט לתואר ראשון בפסנתר באוניברסיטת ת"א. אהבתי קולנוע מאד אבל לא הייתי בעולם ההפקות. למעשה, הפקות הקליפים והסרטונים שעשיתי ללהקה היו ההפקות הרציניות (יחסית למחסור בציוד הפקה) הראשונות שלי. כמה שנים לאחר מכן התחלתי את לימודי הקולנוע והתחלתי ליצור סרטים קצרים. כפי שנהגנו לחלוק אחד על השני בנושאים מוסיקליים - אסף נתן לי ביקורות שלא הסכמתי איתם, אך הדבר דווקא דרבן בנסיונו של כל אחד מאיתנו להוכיח שהוא צודק. מפה לשם אפילו התחלנו לעבוד על תכנית מערכונים יחד (שיותר ממחציתו כבר צולמה!)

אסף תמיד חזר וטען שהוא לא קולנוען, וש"מחכים לדודו" הוא פרויקט יקר ומסובך. לשמחתנו, עזרתי לו לשנות את דעתו. הניסיון הראשון של אסף עם קולנוע היה בעצם כשהפקנו קליפים ללהקה. במיוחד כשעבדנו יחד על הצילום והעריכה של הקליפ ל"כשאמצא אותה", שהיה בנוי כולו מבובות גרביים שאסף תיפעל בזמן שאני ביימתי אותו מאחורי המצלמה. בסופו של דבר, זה היה הרגע בו הוא התחיל לחשוב ברצינות שההפקה של "מחכים לדודו" היא אפשרית. בובות גרביים, בובות יד - די דומה.

https://www.youtube.com/watch?v=105hJI2t74c

זה לקח קצת זמן (אם אפשר להחשיב כמה שנים בתור "קצת"), אבל אחרי שאסף החליט ללכת על זה, שידכתי לו חברים ומכרים שלי שיודעים את עבודתם בעולם הפקות הסרטים (שזכיתי גם לעבוד עם רובם בעצמי) כמו אור שייר (הצלם) ותומר רפאלי (התאורן), יפתח מור (עורך) ואמלי נוי (בובנאית). וכך, בלי כוונה, רק מלהתחיל לשדך לאסף אנשי צוות, הפכתי רשמית למפיק של "מחכים לדודו".

עכשיו כשאני רואה את התוצאה הסופית, חודשים אחרי שהצילומים נגמרו והחלו ענייני הפוסט (עריכה, דיבוב, תיקוני צבע, עריכת סאונד וכן הלאה), זה קצת כמו לראות משהו של מישהו אחר. זה מהנה, זה חדש, ואיכשהו - זה גם שלי. אסף הצליח ליצור סרט מרגש, עצוב ומצחיק בו זמנית, ונוגע ללב. מסוג הסרטים שעלול לגרום לאנשים להתגעגע ל"פרפר נחמד", ואולי אפילו להריץ אותם ליוטיוב לראות כמה פרקים מתוך נוסטלגיה.

https://www.youtube.com/watch?v=oqH8Riv3sog

// יניב חפץ

Your email was successfully saved