החלטנו לצאת למסיבה.
היינו 7,
אחרי 40 דק׳ בפנים בדרך לא דרך,
נשארנו 3.
ליתר דיוק,
השניים שהיו איתי פשוט לא זזו, אחד מהם נרדם והשני הקיא על עצמו. לקחתי אותו תוך כדי שאני עוד רגע מקיא מהריח שנדף ממנו לשירותים.
לא ככה דמיינתי שאגמור את הערב שלי.

הדרך לשירותים הייתה מבודדת משאר המסיבה, כשעברנו בדלת, כל הרעש פסק ופתאום שקט.
״לא ככה רציתי לגמור את הערב״ אמרתי לחבר שהקיא את 20 שנות חייו אל תוך האסלה בזמן שאני עומד בפתח הדלת.
״הוא לא חייב להיגמר ככה״ נשמע מאחורי קול, כשהסתובבתי ראיתי בחורה ששיכורה לא פחות משלושה כמוני, אבל זרמתי עם העניין - תמיד הייתה לי חולשה לבלונדיניות.
״איך היית מציעה לגמור את הערב אם כך?״ שאלתי בסקפטיות.
״הערב רק התחיל״ אמרה.

וככה פתאום, מבלי לשים לב מצאתי את עצמי בטריפ טבעי לא טבעי בכלל, הרגשתי בתוך חלום מציאותי שאף פעם לא התחיל ולעולם לא ייגמר, כאילו העולם שייך לי והחלטתי לתת אותו לה.
יצאנו מהמועדון, היא ואני.
התחלנו ללכת ברחבי תל אביב, הלכנו כמעט חצי שעה עד שהגענו לים.

״איך קוראים לך בכלל״ זרקתי לה בנונשלנטיות פתאום, ובמקום לענות לי על השאלה, השיבה לי במין חוסר אחריות על גבול המתיקות במילה אחת:״תתפשט״. היא החלה להוריד את בגדיה, ומבלי לחשוב פעמיים, לפני שהבנתי מה קורה, כבר הייתי עם ישבן חשוף בריצה אחריה, אחרי בחורה, מטר שישים ומשהו של שיער זהוב, בחורה שלעולם לא פגשתי ושסביר להניח שאחרי הלילה הזה גם לא אראה יותר.

נכנסנו למים. מחובקים, סיפרה שהיא קיבוצניקית ואני אמרתי שאני הרצלייני מפונק. היינו כל כך שונים זה מזו, אבל כל מה שיכולתי להרגיש באותו רגע זה שאני נשאב לתוך העיניים שלה, העיניים הכחולות שהמיסו את כל המסיכות שלי. (הן או האלכוהול).
לא הפסקתי לדבר. אחרי הכל, בלדבר אני הכי טוב.
היא שאלה אותי על חברים שלי, ואני שפכתי את הלב, אמרתי לה שהם שכחו אותי במסיבה, והלכו אחרי בנות אחרות ואלכוהול.
״אני אוהב אותם אבל לפעמים זה נראה שלא אכפת להם״ אמרתי.
״זה לא מה שאתה עושה כרגע?״ שאלה בנימה ביקורתית, הסמקתי, ואמרתי שזה מפני שהם עשו זאת קודם, לא רציתי להיות לבד.
״אה אז אני ברירת מחדל בשבילך, אופציה ב׳?״ היא אמרה בציניות לא מובנת.
לאחר רגע של שתיקה אמרה ״סתם צוחקים איתך נו מה נלחצת״
״לא נלחצתי״ שיקרתי בשקט.

״שתדע, גם אם זה לא נראה ככה, החברים הכי טובים שלנו תמיד יהיו פה, הם אלו ששומרים עלינו״
״הלוואי והייתי יכול להסכים״
״אתה עוד תראה״ עם חיוך שהבליט לה את גומות החן שהיה נדמה כאילו חייכה לכבודי.
יצאנו מהמים, התלבשנו, ובזמן שחיכתה למונית, אני חיכיתי לרגע שבו אגנוב ממנה נשיקה.
כשהמונית הגיעה לפתע היא דחפה אותי, אמרה ״היה כיף, בוא נעשה את זה שוב מתישהו״ ונכנסה לתוכה, בעודי שוכב על הרצפה, אמרתי ״אבל אין לי את המספר שלך!״
והיא ענתה, ״אז בהצלחה בלהשיג אותו״.
״ומה עם השם שלך?״ שאלתי, אבל המונית כבר הייתה רחוקה בכמה מאות מטרים.

הבחורה שלא ידעתי שמה מהו, הבחורה שגרמה לי להחסיר כמה פעימות, החליטה לקום פתאום ופשוט לברוח, בסך הכל רציתי לגנוב ממנה נשיקה ובסוף היא גנבה לי את הלב.
חצי שיכור חצי פיכח התרחקתי מהחוף בחזרה לכיוון המסיבה,
השעה הייתה כבר כמעט 5 בבוקר, לא ידעתי איך אני חוזר הביתה. ואז, מרחוק, שמתי לב למכונית גדולה בה מחכים 6 אנשים, שמתאוששים גם הם מלילה מלא בבחורות, אלכוהול ובעיקר הזיות. הם חייכו כמו אלופים, הם חיכו לי כל הזמן הזה.

כמה חודשים לאחר מכן הספקתי לשכוח ממנה, מאותה בלונדינית שגנבה לי את הלב.
וכשיצאתי מהאוטובוס שלי, והתחלתי ללכת לכיוון הקריה עם שלושה מהחברים ששירתו איתי, התנגשתי בבחורה שעברה על אזרחי, שכנראה השתחררה היום, בלונדינית, עם העיניים הכי יפות שראיתי.
התנצלתי מיד, וכשהסתכלתי לה בעיניים, פתאום כל הלילה ההוא חזר אליי.
״היי זו את, מהמסיבה״.
וזו נתנה לי נשיקה רטובה על הלחי, ולחשה ״אמרתי לך שתמצא אותי בסוף״.
היא עלתה על האוטובוס במהירות, חייכה, ורגע לפני שהדלת נסגרה, זרקה לי את שמה, ״בוא לחפש אותי כשתשתחרר״.

בינתיים החברים הדביקו אותי.
״מה עכשיו?״ שאל אחד מהם.
״עכשיו קוראים לשאר החבורה״ החבר השני אמר.
״ואז?״ שאל אותי השלישי.
הסתכלתי עליהם בחיוך המשוגע שלי, החיוך ההרפתקני הזה שרק הם מבינים, ואמרתי:
״הייתם פעם בקיבוץ?״

// ירין פרי

Your email was successfully saved