בתקופה בה אנחנו חיים הכל משתנה ומהר. צריך הרבה בשביל לרגש אותנו. הראווה והרצון להראות תופס מקום משמעותי. אנחנו חולקים תמונות שלנו שמראות כמה אנחנו נהנים עם פילטרים וצבע ואני שואלת: מהרגע עצמו, לפני כל התמונות והשיתוף, אתם נהנים? כשאתן לוקחות ביס מהאוכל- אתן מתרכזות בו? לפעמים בעולם המודרני קורה ששוכחים קצת להנות מהפשטות. לעצור ולהיבלע לרגע, להישאב אליו. אז כל מי שהעיניים שלו ברגע זה על המסך אני רוצה שתעצרו הכל! קחו נשימה עמוקה. תהיו איתי רגע. אהלן, שמחה שהצטרפתןם😊 חיכיתי לזה. 

קיבלתי עצה לא מזמן שעשתה לי שינוי בחיים. בתור אחת שעושה מדיטציות מדי פעם, הייתי מתמקדת בדמיון מודרך כדי להחדיר מחשבות חיוביות לחיי ולפעול בדרך הזו קצת יותר (הרי לכולנו יש תקופות פחות טובות ונפילות, לפעמים מדיטציה מהווה תמריץ מדויק לעלייה) והיה איזה סרטון שצפיתי בו ובתוכן יש דמיון מודרך באנגלית. זה היה מרגיע ומקסים אבל לא מדויק בשבילי. משהו היה לי חסר שם. ופה נכנסת העצה, שנאמרה בפשטות רבה יש לציין, משהו ששינה לי את סדר היום לגמרי.
הרגשתי שאני רוצה יותר (כיאה לתקופתנו), אני רוצה דיוק, שהדברים שאני מאחלת לעצמי יתממשו! שאני אקשיב להם יום יום. ואז עלה הרעיון הנהדר- למה שלא אקליט לעצמי מדיטציה? "וואו! באמת למה לא?" חשבתי. כמה העצה הזו העניקה לי באותו רגע. חיכיתי ליום מתאים שאהיה רגועה מספיק (בכל זאת, היפראקטיביות זו מתנה שניחנתי בה) וחיפשתי לי שיר רקע. 

נזכרתי בבחור במראה אינדיאני-לטיני-מגניב שכזה בשם לאו רוחס (Leo Rojas, אגדי, תעשו בדיקה ביוטיוב) ובחרתי את אחת המנגינות הנעימות לאוזן ומלטפות הנפש שלו. לאחר מכן הגיע השלב בו ישבתי וכתבתי. כתבתי כל מה שאני מאחלת לעצמי. כל מה שאני מאחלת לקרובים לליבי. כל מה שאני מזמנת לחיי ורוצה שיגיע אליי. 

בואו רגע תנסו לעשות את זה גם- קחו דף וכלי כתיבה ותרשמו בלשון חיובית מה תרצו שייקרה בחייכםן. ככה פשוט. בכתיבה חיובית אני מתכוונת לכתוב לדוגמה: "אני רוצה להרגיש טוב" ולא "אני לא רוצה להרגיש רע יותר". הניסוח פה חשוב- זאת למדתי מהספר "הסוד" שאני ממליצה לכל אחד ואחת לקרוא ומהילרית (מטפלת באנרגיות, קריסטלים וקוראת בקלפים) מדהימה שהלכתי אליה פעם אחת שהסבירה לי שזה כמו לבקש מג'יני- יש לשים לב למה שמבקשים.

אני מצרפת קטע שירה שכתבתי בנושא:
רגיעה
עצרו רגע.
קחו נשימה.
צאו מהסטנדרט, קלפו את הכלימה.
התהלכו עירומים כביום היוולדכםן
צעדו יחפים, חושו האדמה תחת רגליכן.
שאו ראש למעלה, אל תשפילו מבט
תחייכו לעצמכן ולכל מי שזקוק כמעט
החיים לא שוליים, יש לנו מזל לחיות
תעצרו את הגלגלים, להרפות המחשבות
כל זמן הוא זמן שבו עלינו להודות
ופשוט מאוד חיינו הם תוצאות של בחירותינו
ומה לגבי כל החוקים שלנו מכתיבים? 
הרי העט בידנו בסיפור שנכתב עלינו.
לפעמים נוטים לשכוח שביכולתנו לשנות את הנוסח.
אז בנימה אופטימית זו, קחו את עצמכםן, פנו כמה דקות לזה, מבטיחה שזה לא יזיק בכלום. והכי חשוב- אל תשכחו לנשום. 

// ליאור לוסי אמדו
 

Your email was successfully saved