פשוט קמתי והלכתי.
אחרי שלוש שנים, ורק עכשיו עיכלתי מספיק כדי לכתוב על זה.
לאט לאט נפלו אסימונים בכל מיני רגעים.

השארתי מאחוריי חברים וחיים שלמים שבניתי במשך שלוש שנים, ועכשיו, כשחזרתי לבית ההורים לאחר שגרתי לבד, נותרתי עם שאלה גדולה - מה אני עושה מכאן? ומי אני עכשיו? אני יודעת שעוד סטודנטים וסטודנטיות מרגישים כמוני. ההבנה הזאת שלא אראה את האנשים שהתרגלתי לראות במשך שלוש שנים, הפרידה הפתאומית מאנשים שהיו החברים הכי טובים והכי קרובים אליי, איתי ממש כל יום, יום יום. תקראו לי דרמטית (לא שלא נקראתי כך בעבר), אבל עזיבה מתקשרת אצלי לאבל. זה כמו תקופת התאבלות על משהו שאיבדת, ואיבדתי כמה דברים בעזיבה הזאת. החיים שלי השתנו מקצה לקצה בשבוע והלחץ הוא גדול - מה אני עושה עכשיו?
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

#bright #sky #birds #beautiful #day 🐦

A post shared by 𝕃𝕚𝕠𝕣《𝕃𝕦𝕔𝕪》𝔸𝕞𝕒𝕕𝕠 (@itslucyland) on


מצד אחד מאוד חיכיתי לאוויר הזה, אבל מצד שני, האם זה באמת אוויר לנשימה? מרגיש לי שהצרות התחלפו באחרות. אני נאבקת מאוד לשמור על שלווה ואופטימיות כבר תקופה, ורק חולמת לארוז תיק ולטוס. להתנתק. לגור שם תקופה ולהשהות את השאלות הקיומיות הכבדות שתוקפות אותי כרגע. ומצד שני, למי יש כוח לעוד אריזות.

שיר שכתבתי בזמן התקופה הזאת, שהגיע אליי מתוך המחשבות שזורמות להן בראשי:

כנפיים
וכשאלך בקו ישר
יתפסו אותי אם אפול?
כשאסטה מהדרך,
אקבל הכוונה? אוכל לשאול?
טיפות
של נשמה פצועה
הכנף נהייתה קצרה
מתאמצת להיות קשובה
האם חוזרת אליי האהבה?
איך תמיד אותה הרגשה
נשארת ומלווה
שבתוך ערימת אנשים
את עדיין בודדה
וההבנה
מעולם לא הייתה
מדויקת דיה
אולי פשוט
אפרוש כנפיים
הרחק מהרעש
אתרחק מהאש
היישר למים
לשלווה.


אז נסיים בטוב - בהצלחה בשנה החדשה, ולכל המתחילים ומתחילות הלימודים. שתפתחו דף חדש, ותתפתחו מהחוויות שיגיעו לחייכם.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

#blackandwhite

A post shared by 𝕃𝕚𝕠𝕣《𝕃𝕦𝕔𝕪》𝔸𝕞𝕒𝕕𝕠 (@itslucyland) on


// ליאור לוסי אמדו

Your email was successfully saved