השנה החדשה נפתחה לי באיתות מלמעלה. אני מאוד מאמינה בסימנים, לכן, כשעליתי על המונית בדרך לעבודה והנהג שאל אותי ישר "נסעת איתי כבר? קיבלת מתנה?", הבנתי שמאותתים לי מלמעלה.
השנה החולפת הייתה מלאת לחצים בשבילי. שנה שנייה בלימודים, הרבה עומס בעבודה, הרבה חידושים ושינויים. רוב השנה יצא שהייתי בלחץ, וכל הזמן ניסיתי להזכיר לעצמי שהלחץ והפרצוף החמוץ לא מתאימים לי. בגלל זה לא התרגשתי מהשנה שעומדת לבוא. הרגשתי בדיוק את אותו הלחץ.

את הבוקר של השנה החדש פתחתי בתחושת תבוסה. "יש עליי כל כך הרבה עומס, אני לא רוצה לקום מהמיטה!"
זה בדיוק מה שקרה, הברזתי משיעור ונשארתי לישון. כשהגיעה השעה להתארגן לעבודה נהייתי עצבנית, כי זה ממש לא היה מה שרציתי לעשות. התארגנתי בקושי ושמחתי שזו טיסה כל כך קצרה, כדי שאוכל לחזור מהר הביתה וללכת לישון.

ברגע שהתחלנו לנסוע, נהג המונית סיפר לי שהוא מחלק סמיילים לכל הנוסעים שלו, כי הוא מאמין שזה מזכיר לנו לחייך. הוא נתן לי לבחור אבן - כחולה או חומה. בחרתי כחולה. הוא הסביר לי במהירות שהיא מסמלת את המים והשמיים, ושכיונקים כולנו ניזונים ממים. אחר כך, הדביק עליה סמיילי, "אני אתן לך אדום, את רווקה, נכון?". הייתי כל כך מבולבלת, שעניתי לו כן, רק כדי לראות לאן זה יוביל.

"את רואה את הסמיילי מחייך? ואם אני שם את האצבע עליו אז יש ירח, ואם אני הופך את האבן את רואה את החיוך של הנשמה!" הוא הסביר כל כך מהר, כדי להספיק לפני שנעלה על הכביש המהיר. אני הייתי המומה, האבן הקסימה אותי! בדרך כלל, לא נעים לי לקבל מתנות בלי סיבה, אבל הרגשתי שאני צריכה את האבן הזו! אז לקחתי ושמתי בכיס של הג'קט.

אחרי כמה דקות של נסיעה שקטה, נזכרתי שגם אני הייתי מסתובבת פעם עם סיכת סמיילי על החולצה! בתיכון האמנו שזה יגרום לאנשים סביבנו לחייך. סיפרתי את זה לנהג, וחיוך ענק שנמתח על שפתי. לא האמנתי שיכולתי לשכוח את זה בכזו קלות!

הוא מיהר לספר לי על סוגי הסמיילי שהוא מחלק - יש לרווקות, לזוגיות, לנישואים ולחד הוריים. הוא היה מוכן לכל תרחיש. כהערת אגב, אמרתי לו שאני בזוגיות כבר ארבע שנים. הוא ישר אמר לי שמבחינתו אני יכולה כבר לקבל את הסמיילי של הנשואים. אני הכחשתי בתוקף! אבל הוא שלף את האבן החומה, הדביק עליה סמיילי, ושוב סימן: "זה סמיילי, וככה זה ירח, ואם אני הופך- כשהאצבע פה את צוחקת וכשהאצבע פה הוא צוחק, ככה זה בזוגיות, אתם מעודדים אחד את השניה". עם זה יכולתי להסכים.

כשסיים את ההסבר הוא הוציא ברבור מכסף, שעוד לא מוכן לגמרי, והפציר בי לקחת אותו. "אני נותן ברבור לזוגות שמתחתנים, כשתתחתנו תסיימי את הברבור". כל מה שעבר לי בראש באותו רגע, זה שאם חבר שלי היה איתי הוא היה נלחץ ונפרד ממני במקום. אבל אני חייכתי ושמתי את הברבור בתיק - בכל זאת, מתנה, והוא התעקש.
כשירדתי מהמונית, הבנתי שזו הייתה הדרך להחזיר לי את החיוך, כי הוא חזר. כמובן, שכל הטיסה שמרתי על האבנים, כדי שכל פעם אזכור שאם הנשמה תחייך באמת, גם אני אחייך.

הנקודה שבה הבנתי שהשנה הזו הולכת להיות טובה יותר מהקודמת, הייתה כשירדתי עם חיוך מהטיסה. שם הבנתי שהחיוך שלי חזר, איתו חזרה האופטימיות שלי, ותחושת התבוסה ממוקדם נסוגה. תודה לך, נהג מונית, על ההתחלה החדשה!

// ליאור שריון

Your email was successfully saved