כמו בכל שבוע, ישבנו במעגל המסורתי, אותה שעה, אותה כיתה. היא עברה ביננו כשבידה אוחזת קלפים שפניהם מופנות כלפי מטה, בכל קלף משפט שונה וכל אחד בשלב מאוחר יותר יצטרך לדבר עליו. היא עוצרת מולי ופורסת בפניי את ערימת הקלפים האחוזים בידיה. אני בוחרת בקלף רנדומלי והיא ממשיכה הלאה.

אנחנו מתחילים מאחד והוא מעביר לאחר, כך בעצם זכות הדיבור עוברת,. כולם קשובים, ובעיקר מכילים. אני חושבת שקורס ״פיתוח ניהולי״ שהועמד לרשותי באקדמיה הוא אחד מהקורסים המעשיים, רגשיים והפרקטיים שהקנו לי, לא רק למקצוע בו בחרתי, אלא להמשך חיי קדימה.

עכשיו זכות הדיבור אצל המרצה והיא זו שמעבירה את זכות הדיבור אליי. חשפתי את הקלף בהיסוס והקראתי: ״על מה הגיע הזמן לוותר?״ תהיתי רבות לגבי הקלף הזה, מה עומד מאחוריו ומה הוא בא לסמל לי. חשבתי מה הדבר הנכון שעליי לוותר בשלב הזה בחיי...
התחלתי להסביר: ״בנקודת הזמן הזו בחיי לין נמצאת תחת הרבה כותרות: לין סטודנטית, יו״ר, חונכת פר״ח, סנגורית, בלוגרית, מתנדבת בקליניקה משפטית, עובדת במבקר המדינה, בת של.., חברה של... והרשימה עוד ארוכה". המרצה שלי נשמה ארוכות ואמרה לי ״זה הרבה! איפה הזמן בשביל עצמך?״ התשובה לא האטה להגיע - ״אין.״

אני ממשיכה ואומרת: ״כל אותם הדברים שציינתי מסמלים את לין.״ היא עוצרת אותי ואומרת שאני טועה, בלהט הרגע ניסיתי להסביר את עצמי לפני שהדברים ישמעו ויתפרשו בצורה לא נכונה: ״הכותרות לא עושות את לין, נהפוכו. הכותרת זו רק גושפנקה שעשיתי משהו נכון״. 

כל אותם הדברים שהשגתי היו בעבודה קשה, לכן כשאני חושבת על מה הגיע הזמן לוותר אני נתקלת בפני מחסום לא פשוט, שהתשובה עליו לא ידועה. "אולי מרוב עשייה אני שוכחת את עצמי, לפעמים אני רוצה להתנתק מכל השגרה שאופפת אותי, אבל בחשיבה ריאלית אני יודעת שזה פשוט לא אפשרי". 

בחרתי בחיים האלו, בעשייה, בעייפות, בהקרבה, בתשישות ובחוסר פנאי - לפעמים כשמדובר בשעתיים חופשיות. בחרתי בכל אלו ואני לא מצטערת על כך. אם זה לא היה בדרך הזאת, כנראה שהייתי מפספסת את מי שאני ומה שנועדתי לעשות.
חזרתי הביתה עם מחשבות מרובות, תחושת רגישות מוגברת שלאחר מכן מואטת, לפתע משקעים ואז ים בצורת פלטה. אין לי תשובה מדוע מכל הקלפים בחרתי דווקא בקלף הזה, ייתכן מאוד שכמו שהמרצה שלי אמרה- כנראה שהקלף בחר בך, ולא סתם... אין לי תשובה מדוע מכל הקלפים בחרתי דווקא בקלף הזה, אבל לכל מקרה שיהיה ולאן שהוא יוביל אותי, עכשיו יותר מתמיד אני בטוחה שהמילה "לוותר" אינה בלקסיקון שלי וזה מה שהוביל אותי להיות מי שאני היום.

// לין ביצ'אצ'י

Your email was successfully saved