זה נגמר, אף אחד לא לימד אותי מה עושים במצב הזה. מה עושים כשקשר מסתיים ועוד קשר שהתחיל בצורה שונה. לא היה לנו דייט ראשון, הדברים התקדמו מאוד מהר. הכרתי אותו בטיול הגדול. כבר מהיום הראשון היינו 24/7 ביחד. פשוט דילגנו על כל ההתחלה הרגילה וכבר היינו בירח הדבש המושלם. ידענו אחד על השני הרבה, היינו פתוחים זה עם זה, בצורה שגם בני זוג של שנה או שנתיים לא מגיעים אליה. אבל איפשהו כשחזרנו ארצה, לשגרה, דברים התפספסו.

תמיד אומרים יהיה טוב, החיים מתקדמים ודברים קורים. זה בדיוק מה שאני נהגתי להגיד לאחרים, אבל משום מה, כשזה מגיע אליך, פתאום הדברים נראים קצת אחרת. פתאום העצה הזאת שנתתי ללא מעורבות רגשית, נטו על פי ההיגיון, נראית כה גדולה ופחות קלה לביצוע. פתאום כשאני כואבת זה נראה אחר. ההיגיון פתאום לא עובד במלואו, הלב נכנס לפעולה ואני רק מנסה למצוא את דרכי בחשכה. כבר חוויתי את זה פעם, זאת בהחלט לא פעם ראשונה ואף אחד לא אמר שגם האחרונה. תמיד המכה הזאת מכה, כאילו לא נפגשתי איתה לפני. אני יודעת שהסטירה המצלצלת הגיעה כדי לעורר אותי.

היא באה להגיד לי שהגיע הזמן להתפקס, יש הרבה דברים חשובים בחיים והזמן שלנו בעולם הזה קצוב, אז חבל לבזבז אותו. ואהבות, סליחה שאני מציגה את זה ככה, אבל הן בהחלט מתחלפות. מי אמר שיש רק אביר על סוס לבן אחד? בעולם הנוכחי שלנו אנחנו כבר מבינים שזה לא ככה, היום יודעים שאהבה זהו גורם פיזיולוגי מובנה בנו. מהרגע שאנחנו נולדים אנחנו מחפשים את זה, משתוקקים לזה.

אז למה כשקורה משהו, אנחנו ישר מתכנסים בתוך עצמנו ולא מצליחים לחשוב על כל הדברים הטובים שקרו עם הפרידה הזאת? אחרי הכל, בדרך כלל בתור בני אדם, אנחנו נסתכל ישר על הדברים השליליים. אולי הגיע הזמן להפסיק להתעסק בזה, הרי להסתכל לו בפרופיל לא יתרום לשום דבר, רק יכאיב. אם אני אבדוק כל רגע מתי הוא התחבר לוואטסאפ, זה רק יגרום לי להמשיך להיתקע על משהו שלא שווה את זה.

אז מה הפתרון? אני את הבוקר שלי פותחת בחיוך (אנרגיות חיוביות), אני ממשיכה את היום ומחמיאה לעצמי. לא צריך בן זוג כדי שיחמיא לך, את בהחלט יכולה לעשות את זה לבד. אבל כשאת עושה את זה, את צריכה להאמין לעצמך, כי אם תשקרי, זה יהיה רק לשקר לעצמך. החלטתי שאני מתקדמת הלאה, שיש שם משהו אחר שיחכה לי בהמשך ובינתיים, הזמן רץ אז למה להיתקע? אז לחיי כל הרווקות, לחיי החיוך בבוקר, לחיי בחירות חדשות ולחיי אלפי הנסיכים שנפגוש בדרך.

// לין צוקרמן

Your email was successfully saved