עד היום נתקלתי בהרבה תוכניות ריאלטי למציאת אהבה, יותר מזה - הייתי חסידה של חלקן. הרווק, הרווקה, רווקים בגן עדן, אהבה ממבט ראשון, אהבה מרחוק - נדמה שכבר אין משהו שלא המציאו.
לפני כמה חודשים היינו בלונדון ואחותי הקטנה, רק בת 17, סיפרה לי שבלילה, כשפתחה את הטלוויזיה במלון, ראתה תוכנית שבה האהבה נקבעת על פי הגוף שלך. "הגוף שלך?" שאלתי אותה בתדהמה, והיא הסבירה לי שרואים במסגרת התכנית עירום מלא, חשוף ופומבי בפריים טיים בטלוויזיה. כאן נעצרתי. 
אתמול, בעודי מחפשת סדרה לצפות בה בוי או די, נתקלתי באחת חדשה בשם "משיכה בעירום". מיד ידעתי שמדובר בסדרה ההיא שאחותי במקרה נחשפה אליה, והייתי חייבת להבין במה מדובר.
 
חוקי התכנית הם:
בחורה או בחור עומדים לפני 6 אנשים, ובכל שלב צריכים לנפות אחד. המתמודדים נמצאים בתוך "כלוב" כאשר הם ערומים, ובכל פעם נחשף חלק אחר בגוף שלהם. ראשית האיזור התחתון (הכולל כמובן את איבר המין), לאחר מכן את האיזור העליון שכולל את הבטן והחזה, ורק אז מגיע תור הפנים. אם התמזל מזלך והגעת להיות אחד מבין שלושת המתמודדים האחרונים, אפילו תזכה להשמיע את קולך בתשובה לשאלה: "איזה חלק אתה אוהב בגופך ואיזה פחות?"

עד כה נשמע הזוי? פריים טיים, ריאליטי, כולם עומדים ערומים כביום היוולדם, חשופים ונתונים להחלטתם וחסדם של אותו בחור או בחורה. 
אם חשבתם שהבחור או הבחורה שבוחרים לא צריכים לפשוט את בגדיהם, טעיתם. השלב הזה מגיע כאשר נותרים שני מתמודדים אחרונים, ואז זה שבחר או בחרה הולך לפשוט את בגדיו ומגיע תורם של המתמודדים לבקר אותו. המטרה של התוכנית היא למצוא אהבה דרך העירום והמשיכה המינית המוטבעת בנו. רק לאחר שהזוג הסופי נבחר הם יוצאים לדייט, הפעם לבושים. 

בזמן הצפייה עלו לי מספר מסקנות:
1. כשאנשים שמים עליהם בגדים הם מקבלים תבנית מסוימת - אולי בהתאם לחברה, לסטאטוס ולסטייל האישי שלהם. הבגדים המגוהצים או השורטס הקרוע, הכל מהווה מעין מסכה לאיך שהם נראים כאשר הם ערומים.
 
2. היות ואנחנו בישראל ורובנו יהודים, אני מאמינה שלרוב הנשים לא יצא להיות עם בחור לא יהודי ולא נימול. אז אם אי פעם תהיתן איך זה נראה, זה בדיוק המקום לגלות. מראים שם מבחר שלם של סוגים, מכל המינים וכל הצורות, ואפילו משולבים הסברים מדעיים על מה נכון לאישה ומה בדרך כלל נשים מחפשות. גברים, אל תחשבו שאתם מקופחים, גם כלל סוגי האיברים הנשיים מופיעים שם. 

3. כל אחד שנופה לא יוצא בעצב, אלא מרוצה מעצם החוויה. כנראה שמשהו בהיחשפות הקיצונית הזאת יוצר עבורם שחרור נפשי, והשחרור הזה מוביל לקבלה שלהם את עצמם ובעיקר את הגוף שלהם. 

4. הדבר שהכי השפיע עלי בתור אישה הוא לא ההסתכלות על הגברים, אלא דווקא על הנשים. בחיים לא יצא לי לראות סוגים שונים של גוף האישה. הסוגים שבדרך כלל ראיתי היו אלו שהעולם מנסה להציג כגוף האידיאלי - הגוף של האישה המושלמת. בסרטים אנחנו רואים נשים יפות, חטובות, סקסיות, כל סנטימטר בגופן עומד ומתוחזק כמו שצריך.
מי מאיתנו שחשוף לסרטי פורנו נתקל בזה נון סטופ גם שם, ואיך אפשר לשכוח את האינסטגרם, שכדרך קבע מראה שלמות מהי.

אבל איפה האמת? איפה הגוף האמיתי, הטבעי, זה שלא הכל אצלו עומד בדיוק כפי שהסרטים והתמונות מנסים להציג, זה שדווקא יותר מזכיר את שלי? התוכנית גרמה לי להבין שיש הכל מהכל, שרובנו אנושיים ולא הכל אצלנו מושלם. שאם אני לא מרוצה ממשהו בגוף שלי יש עוד אלפי (אם לא הרבה יותר) נשים שנמצאות כמוני באותה סירה, ואם לא בדיוק באותה סירה שלי אז בסירה קרובה.
 
הבנתי דבר כל כך חשוב - אין לנו במה להתבייש. כל אחד מאיתנו הוא משהו מיוחד, כולנו אנושיים, כולנו אמיתיים, ואולי הגיע הזמן להיות שלמים עם הגוף שלנו ובעיקר עם הדפיקות שלו, ולזכור שלא כל מה שמציגים לנו כאידיאל הוא באמת אידיאלי. 

// לין צוקרמן

Your email was successfully saved