אנחנו משחקים משחקים, אנחנו פוחדים לחשוף את עצמנו ולהיפתח, אנחנו מנסים להיות משהו אחר שאנחנו לא והכל זה כדי לא להיפגע.
משהו באפשרות להיפגע מרתיע אותנו, הפחד מהתחושה הזאת מוביל אותנו בהרבה צמתים ובחירות שאנחנו עושים. אנחנו הרבה פעמים אפילו מעדיפים לחוות פחות, כדי מראש למנוע את הכאב שעתיד או לא עתיד לבוא. זה יכול להיות עקב ניסיון עבר עם מישהו אחר, זה יכול להיות לאור מקרה שקרה למישהו קרוב, וזה יכול להיות סתם עוד סיפור ששמעתי שבכלל לא קרוב אלי בשום צורה.

להיות קרה, עצורה, חוששת ובוחנת כל הזמן, נותן הרבה פעמים עוד מרווח לנשימה. עוד שניה שבה אני יודעת שלא משנה מה, הלב לא יכאב. הרבה פעמים אנחנו חושבים שזאת אולי הדרך הקלה, אחרי הכל אני מונעת מעצמי נפילה, אבל האמת שאני חוסכת מעצמי הרבה יותר.

הרעיון שאחשוף חלק מעצמי ואנשים יוכלו להשתמש בזה נגדי תמיד מפחיד אותי, הרעיון שאאפשר לעצמי להיפתח ואפילו להרגיש משהו מלחיץ, שכן אולי זה יהיה לא נכון בסופו של דבר. אבל האמת שככה אני לא באמת מאפשרת לעצמי ליהנות עד הסוף, לא מאפשרת לעצמי לחוות ולתת לראש פשוט לזרום. המחשבה לאן דברים יתפתחו מנהלת אותי, במקום שבאמת אצליח ליהנות מהרגע הזה.

איכזבת אותי פעם אחת ותמיד אני מפחדת שהפעם השנייה מחכה מעבר לפינה. אני יודעת שעברת שינוי, ואני יודעת שאני גם הסיבה העיקרית לשינוי הזה, אבל משהו בי עדיין לא שקט. אני מנסה לשחרר, באמת שכן, אבל זה לא קל. אתה לא הראשון שאכזבת, היו עוד לפנייך - איכשהו תמיד נפלתי על טיפוסים לא טובים, ואולי זה לא הם שלא היו טובים, אלא אני שאפשרתי לזה לקרות?

אני יודעת שיש בנינו אהבה ואני יודעת שהיא בהחלט יכולה לנצח הכל. יש רגעים שאני ממש מנסה, ואפילו מעט מצליחה להתנתק מכל המחשבות ובאמת ליהנות מהרגע הזה. אבל זה בא בגלים, ואז מגיע עוד גל של תהיות. אולי אני מפספסת משהו, אבל האמת שאני לא, אני פשוט מחפשת סיבות לפספוס.

זה הרגש הזה, הפחד שמנהל אותנו כהכנה לפגיעה הבאה שעתידה לבוא. אנחנו לא באמת יודעים אם היא תגיע, אבל כדי למנוע את הכאב מראש אנחנו נוהגים בדרך מסוימת, שלא תמיד תואמת את מה שאנחנו רוצים להיות ברגע נתון. אז נכון, אף אחד לא רוצה להיפגע, אבל חבל לפספס אתגרים וחוויות בדרך כדי למנוע משהו שאפילו לא תמיד תלוי בנו.

ואז אני אומרת לעצמי, ומה יקרה אם בסוף הדרך ניפגע? האמת שכלום. במקרה הכי גרוע באמת יכאב קצת, אולי אפילו ניכנס לדאון לכמה ימים טובים, אבל העולם ממשיך להתקיים וימשיך להתקיים גם אז, ופשוט נקום ליום חדש, נאזור כוחות ונתחיל שוב.
אז לחיי הפתיחות, לחיי הלאפשר לעצמך פשוט להיות אתה, בלי מגננות, בלי הגנות ובלי הפחד מהנפילות.

// לין צוקרמן

Your email was successfully saved