למי שרוצה לדעת, כי בכל זאת לא שאלתם.. אבל צלחתי את הסדר השנה! הגעתי לצד שלא אוכל קיטניות ובכל זאת הצלחתי לאכול הרבה יותר אוכל ממה שפיזית כל הגוף שלי יחד יכול להכיל. לא קראנו את כל ההגדה - ניצחון! ולמרות המאמצים שלי להאיץ את החלק של ההגדה שכן קוראים ולקרוא ממש ממש מהר, דחו אותי על הסף בטענות של "לא הבנו מילה", כי בדרך כלל ההגדה היא יצירת מופת ברורה ביותר ויש לייחס חשיבות לכל מילה, בין אם זה כמה מכות 50 רבנים שרבו ביניהם חושבים שהיו במצרים, אני לגמרי חשבתי שהיו רק 10. לבין כמה חיות אפשר להגיד ביידיש בלי להתבלבל. אם הייתי שותה, זה היה יכול להיות משחק שתיה מעולה. אני שתיתי תירוש ואני חושבת שיש לי הרעלת סוכר מתקדמת במקום.


את החלק הראשון של הסדר שלא ידעתי על קיומו, ניהלה דודה שלי בלוגיסטיקת "איפה כל אחד ואחת תשב ליד השולחן כדי שאת - דניאל תוכלי יחד עם שאר הבנות, לעזור להביא את כל המנות לשולחן בזמן שהשאר נחים!". אני רוצה להגיד שזה נכשל, ברגע ששיחזרנו את הסצנה המפורסמת מתוך "הערת שוליים", הזאת שהם בחדר קטן מנסים להכניס כיסאות ואנשים לאותו חדר, סצנה שבסרט לקחה דקה אולי, במקור אצלנו לקחה עשר דקות + צעקות, ריבים, תמונה שכמעט נשברה והרצון ללכת עוד לפני שקיבלתי אוכל, דבר שמעולם לא קרה, אתמול קרה.


01


אחרי שכל הבנות וביניהן אני, הוצמדנו מצד אחד לקיר ומצד שני לשולחן, ידענו שלפחות לא נצטרך להביא שום דבר מהמטבח. מצד שני, במידה וקורה אסון או מישהי צריכה ללכת לשירותים, הנוהל זהה לנוהל האופציה לפתיחת חלון במטוס. וכך לכודים ומאושרים אכלנו בסדר, ואז המשכנו לאכול בסדר ולמי שתהה עד עכשיו אנחנו עוד אוכלים את הסדר הזה!


אני לא זוכרת אם היה אפיקומן, כי יש לי בנות דודות צעירות ממש שראוי שיחפשו אותו, אבל לדעתי ויתרנו על המסורת הזאת וכל אחד קיבל כסף במקום. שזה מבחינתי יותר משתלם ממצה במפית.


וכמו בכל שנה מחדש אני לא שומרת פסח, כי גם הוא לא שומר עלי והחלטנו לנצל את ההדדיות הזאת למען המסורת. לא של פסח, המסורת שלי ושל כל דבר שיש בו קמח אני לא אגיד "חמץ"  כי זה סתם נשמע שם גנאי, כמו כושי למשל.


מסתבר שכיום בכל דבר יש קמח, לא שזה שונה מפעם. פשוט פעם שמרתי גם על המסורת של לא לצאת כל כך החוצה ולבזבז כסף וגם לא היה לי כסף. היום אני עדיין לא יוצאת ממש החוצה, עדיין אין לי כסף ומשום מה הוא יותר ויותר מתבזבז בפסח על דברים שאין לי איך להסביר אותם אבל נקראים חנויות.


וכמו תמיד, אפשר לסמוך על ת"א עיר הקמח והזנות שתספק את צרכיי ולכן להתראות לך כסף, שלום לך קמח! השנה אכלתי המבורגר יקר להחריד שהיה לא שווה כל שקל בכלל אבל היה בו קמח, ורק בגלל שמשה לא זירז אותם, הוא גם תפח מה שייקר את הלחמנייה הזאת בצורה מטורפת, או לפחות ככה אני רוצה להאמין כדי שיהיה הסבר לגיטימי למחירים השערורייתים האלו!


ואם הפוסט עלה, זה אומר שיום שישי היום ואני רוצה לנצל את הבמה פה מול כל עשרת הקוראים ולהעמיד פנים שצלצלתי עכשיו לערוץ הילדים של שנות ה-90 והם נותנים לי למסור ד"ש.


אז גדי - יש לך היום הולדת היום! ואתה יודע את זה ומכחיש אבל אני מאחלת לך המון מזל טוב ואהבה ויום הולדת - שאני לא בטוחה מי מאחל יום הולדת ביום הולדת אבל זה התגשם! יאיי!!!


02 (800x618)


//דניאל בוקס

Your email was successfully saved