"קחי את החיים בקלות", זה מה שאמרו לי כשהתוודיתי כי עוברת עלי תקופה קשה.

למה זאת עצה לגיטימית? למה שאני אקח את החיים שלי בקלות? הרי זה הרכוש הכי יקר שיש לי, אם יש משהו שעלי להתייחס אליו במלוא הרצינות זה החיים שלי. יש לי רק הזדמנות אחת לחיות אותם, זמן אי אפשר לאגור או להחזיר, אז למה אני צריכה לקחת את הדברים בקלות? ולמה אני לא צריכה אף פעם להתעצבן? או להיות עצובה? כי מה יקרה? אני אתעצבן, ארגע ואז מה? אני לא אהיה קול? אנשים מסביבי יראו שיש (חלילה) דברים שנכנסים לי ללב?

(צילום: visualphotos.com)

היום אי אפשר להיות עצובים בשקט או עצבניים בשקט בלי שמישהו לא יגיד לך "חבל". מה חבל? זה הזמן שלי ואני אחליט איך לנצל אותו! אני לא אומרת לך חבל על כל הזמן שבזבזת על התספורת המכוערת הזאת!! נכון? או חבל על החצי שעה שבזבזת לנסות להסביר לי, למה כדאי לחיות אורך חיים טבעוני, למרות שהזהרתי אותך שאמא שלי תזונאית ואני יודעת בדיוק איך אני צריכה לחיות. אבל בבקשה קחי את הזמן להסביר לי על נפלאותיה של הטבעונות, הצבע החיוור וכאבי הראש שנלווים לזה ממש משדרים לי בריאות. מתה לשמוע עוד קצת על הסגולות של הגזר.

אז מה בעצם עבר עלי בשבועות האחרונים? אז ככה: גיליתי שחסרות לי שתי נקודות לתואר בגלל טעות במערכת ואין לי ברירה אלא לחזור לספסל הלימודים. אחרי זה הגיע הלחץ מהעבודה, לא משנה מה אני עושה, אני כנראה לא טובה במה שאני עובדת בו. יצאתי עם מלא בנים, רק כדי לגלות שלא רק שאין לי עניין בבני המין השני (חוץ מלמטרות מין), אין לי כבר מה לתת. והפינאלה הטובה ביותר... תופים בבקשה... !

חבר שלי לשעבר תובע אותי! כן, כן, בן זוגי לשעבר, הבחור שחשבתי שזה לכל החיים ואני הולכת להתחתן איתו, שעצרתי את חיי בשבילו, שכל הארון שלו זה דברים ששילמתי עליהם מכספי- תובע אותי. ללא הודעה מוקדמת וללא כל סיבה ניראת לעין. הוא תובע אותי על שכר דירה בדירה שעזבתי (כי הוא ביקש ממני לעזוב) והתעצל למצוא שותף במקומי. בנוסף לזה הוא רוצה גם שאני אשלם על חצי מהחשבונות והשכר טרחה של עורכת הדין. זה, למען האמת, שבר אותי לגמרי.

ושמישהו יעז להגיד לי עכשיו לקחת את החיים בקלות (צילום: visualphotos.com) ושמישהו יעז להגיד לי עכשיו לקחת את החיים בקלות (צילום: visualphotos.com)

המעט אמון שהיה לי בגברים נמוג כלא היה. מאז יש לי עצם בגרון, כל דבר שקורה רק מוסיף לאבן הענקית שמונחת לי על החזה. אתמול נשברתי ומיררתי בבכי, לא על מר גורלי, פשוט הייתי חייבת לשחרר קצת מהלחץ. למה לא כתבתי על כל מה שקרה? כי כתיבה זה הדבר האחרון שעניין אותי בתקופה האחרונה, לא הרגשתי שזה יכול לעזור או שבא לי לדוש בזה או לחיות את זה על הדף בנוסף לחיים שלי.

בסופו של דבר, מה שאני מנסה להגיד זה, שאני לא יכולה לקחת את החיים שלי בקלות.

הסיבה הראשית לזה היא שאני לא בן אדם כזה, אני לא לוקחת דברים בקלות. כמעט הכל נכנס לי ללב ורוב הסיכויים שזה יהיה יותר או פחות, אבל זה יהיה ככה תמיד.

דבר שני, כרגע החיים שלי לא הכי קלים, אז אני לא יכולה להעמיד פנים שהם כן.

ודבר שלישי, אני מרגישה קצת יותר טוב עכשיו. זה לא קשור אבל היה לי חשוב להגיד את זה.

 

עד הפעם הבאה, הלב"י.

 

// הילה לוי בר יותם

Your email was successfully saved