תמיד התלהבתי מסרטי אנימציה ובפרט בעשור האחרון שיוניברסל סטודיוס ו- Illumination משכללים את האפקטים מעבר לכל דמיון. התוצאה היא לא רק שהסרטים המרגשים גורמים לשערות שעל ידי לסמור אלא גם  לשערות הגיבורים המצוירים לנוע באותו האופן במדויק. מאלף!


הסרט נפתח בהצגת הגיבורים בחיי היומיום שלהם, בדיוק כפי שהיית מצפה מן הסצינה הראשונה בהצגת הנפשות הפועלות, כל אחת בעולם שלה - מי מתחמק כל היום מנושים ולא מוותר על החלום, מי נפש רגישה בעולם של פשע, מי עקרת בית שחולמת לפרוץ בגדול ולכולם דבר אחד במשותף - אהבה לשירה. 


תנועות המצלמה הכמעט ראליסטיות, זוויות הצילום המפתיעות והטיפול העמוק בהנפשת הדמויות הפכו את כל העניין למהנה ביותר. בכלל, לאורך כל הסרט הייתה הרגשה של הרפתקה, והרבה צריך לזקוף לקאסט האנימטורים והאפקטיים הוויזואלים של הסרט.


לאחר היכרות עם חיי החברים  אנחנו צוללים ישר פנימה ולומדים כי דב קואלה חמוד בשם באסטר מון (מת'יו מקהונוי המשובח) הוא למעשה הבעלים של אולם תאטרון בעל שם דבר שירד מנכסיו. רגע לפני סגירת הדלתות לתמיד ועיקולו ע"י הבנק, מון למעשה תווה את מה שאנחנו למעשה מכירים כ"כוכב נולד" ופה טמון היופי של הסרט.



"לשיר" הוא לא סרט שייקח אתכם לתהומות הנשייה ויתעסק בהשלכות החברתיות של כוכבי הריאליטי. לא, הסרט הזה הוא הכל חוץ מצהוב. בחלק כלשהו של הסרט אפילו הפרס הנכסף אובד ואף אחד מהמתמודדים לא מרים קול צעקה. הסרט מתמקד בצד היפה של הרעיון, והוא לתת הזדמנות שווה לכולם. לאמא שמטפלת בעשרות ילדיה ולזמר בעל קול הבריטון שלו ללמוד קצת ענווה. היא מספקת לנער המורד פלטפורמה ללמידה עצמית ומחויבות אישית ונותנת ביטחון וכוח לילדה הביישנית בעלת הקול הערב. "לשיר" הוא סרט שגורם לך להרגיש טוב. ילדים ומבוגרים כאחד יוכלו להתחבר לסצנות המרגשות עת חבורת החיות שעד לפני רגע, היו בלתי נראים. ומה הפלא? לא בכדי תוכניות הריאליטי תופסות 50 אחוז מזמן המסך שלנו. סיפור רקע מרגש, כישרון פנומנלי וכל זה בתוך חיות חמודות וכובשות כן בבקשה!


בחירת השחקנים הייתה מצויינת. מקהונוי הרבגוני סוחף את כולנו וסת' מקפלרנס דואג לקצת קומדיה. סקרלט ג'והנסון, ריס וויתרספון וג'וני סי ריילי המעולים לא משאירים אף צופה אדיש ברגעים החזקים שבסרט וכל אחד ימצא עם איזה גיבור להזדהות.


sing4


יש המון נקודות אור קטנות ומבדרות לאורך "לשיר" כיאה לסרט שמושלם לצפייה עם המשפחה בחנוכה. כולן מתחברות למסר הגדול יותר וביחד הן אור איתן ;-) נקודה בוהקת אחת כזו, האהובה עלי ביותר, הייתה "מיס קראולי", המזכירה של מון, דוב הקואלה. קראולי היא איגואנה מרופטת בעלת עין מזכוכית, עור מידלדל וגוף מעוך שמאיים להכשיל אותה בכל פסיעה וצעד. לאורך הסרט מיס קארולי זוחלת לאיטה ברעידות מבדרות (חייבים לראות כדי להבין את הגאונות) ודואגת לקומדיית סלפסטיק משובחת. לא פלא שהאדם שכתב את הסרט, גארת' ג'ננינגס גילם את מיס קראולי.



ג'נינגס מחזיק באמתחתו סרטי קאלט כמו "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" ו- "בנו של רמבו" הסרט "לשיר" מרגיש כמו התפתחות טבעית שלו. כבר הלכתי לבדוק על איזה פרוייקט עובד הלאה ואני מקווה שזו תהיה עוד קומדיה מקורית.


ציון 9.1 בסולם קאיכטר.


// דנה קאי

Your email was successfully saved