כותרת מפוצצת. אבל מדויקת. הרי אין לי הגדרה אחרת בשבילו. אף פעם לא באמת חשפתי אותו או התעמתתי מולו לגבי מה שקרה. ככה זה כשאת מוטרדת. את משותקת, שקטה. 
את החוליה החלשה. שלום.

׳האנונימי׳ לא קיים אצלי ברשת החברתית או בחיים עצמם, אבל שמעתי שיש לו משפחה וילדים. מעניין איך הוא מחנך אותם ואם הוא בכלל זוכר מה הוא עשה כשהוא בעצמו היה ילד.
אולי זו המודעות הגוברת בתקשורת שמעלה באוב תלונות מלפני שנים-על-גבי שהצליחה לגעת גם בי בצורה מטרידה באופן אירוני שכזה.
אחרת למה עכשיו ואיפה הייתי עד היום?

הייתי פה. הייתי והדחקתי. קברתי הכל בתת מודע והמשכתי לחיות. 
האם זה שרט אותי? כן. עצר אותי? ברור. 
ושאלת השאלות- האם הצלחתי להמשיך הלאה? HELL (but) YES 
לכן הקול הפנימי, האחר, לא איחר לבוא- ׳יופי אז תחייכי יפה ותשתקי. NEXT.׳
הקול הזה קיים בכל אחת שנקלעה לסיטואציה שנופלת לקטגוריה הבעייתית של ׳הטרדה׳. 
הוא ממוקם איפשהו בין ׳חוק התיישנות מכירה?׳ לבין ׳לטובת הבאות אסור לך לשתוק׳.

בפעם השנייה בה הוטרדתי, קפאתי שוב. שזה מוזר כי היה לי ממש חם. חם מלהתנגד. חם מלהתאמץ. חם מעצבים. אבל קפאתי. האל יודע מה גרם לי לצאת מהקובייה הקפואה, להפעיל כוח ולברוח. בעצם גם אני יודעת- זה היה קול פנימי אחר- 'לא שוב. היום את חזקה יותר'. 
הייתי חייבת את זה לעצמי הצעירה, לזו שקפאה בעבר. 
בפעם השנייה לא שתקתי. מטרידן No. 2 ניסה להתנצל בדיעבד והתחבא מאחורי האלכוהול. כתגובה הוא חטף ממני סטירה לעיני כולם והורחק מהבר האהוב עליו. 
הפעם הוא היה החוליה החלשה.

עכשיו אני רוצה לפנות אליך, אתה, שעדיין לא ביצעת את זממך. אני פה כדי להאיר את עיניך- היא לא חייבת להגיד ׳לא׳. היא לא בהכרח תצעק ותתנגד. היא אולי אפילו לא תהיה בהכרה. אבל אתה תדע בוודאות שהיא ל-א רוצה להיות חלק ממה שאתה מתכנן. וכשאני אומרת ׳וודאות׳, אני מתכוונת גם לספק הקטן הזה שלך שמנקר בך ואיכשהו אתה מצליח להתגבר עליו וממשיך. אז אל. 

אני רוצה לחשוב שתצליח לעצור את עצמך לפני מעשה בלתי הפיך. אל תגיד לי שברגעים כאלו כל הדם מחליק דרומה מהשכל ואתה לא חושב בבהירות, כי אם באותו רגע היו מספרים לך שאמא שלך מתה, הדם היה חוזר למקום הנכון והיית מתאפס. אז אל תגיד לי שזה לא בשליטתך לעצור. אל תיאחז בתירוץ הגרוע של 'יותר-מדי-אלכוהול' או 'גנים גבריים'. אל תספר שהיית צעיר מדי. אל תגיד לי שהיית ילד.

כי אותו ילד בעוד כמה שנים קדימה פלוס כמה חוויות בחיים, יהפוך לאבא לילדה ונראה אותו עומד מולה כשהיא תספר לו שהטרידו אותה. את הילדה הקטנה שלו. האוצר שלו. מישהו לקח לה את התום. בכוח. 
עזוב, אל תחשוב על אמא שלך. כשקשה לך לעצור את עצמך מלהרוס למישהי את החיים, תחשוב על הבת שחיה בעתיד שלך, תעמיד אותה באותו מצב. תסתכל לה בעיניים, אתה מסוגל לדמיין את הכאב במבט שלה? 
תגיד לי, so- called 'גבר', מה אתה היית עושה לאדם שאחראי למבט הזה?

// מיכל ברדע
לעוד מיכל >>

Your email was successfully saved