״תחזרי אליי״. הוא ביקש ונעץ בה את עיניו, אלו שהתמכרה אליהן בנקודת זמן שקשה לשים עליה את האצבע. 
״הלקחים נלמדו, בואי ננצל את הניסיון לטובתנו ונתחיל מחדש״. הוא הסיט קבוצת שיער ממצחו כמבקש להיות ברור, נוכח ומשפיע יותר. ריחות השמפו והבושם שלו התנגשו בה והעלו זכרונות מהעבר, מהגבר שאהבה וראתה בו עתיד. 

היא חייכה. אחרי הכל, לזכרונות יש נטייה להיות מתוקים ולה תמיד הייתה חולשה למתוק, אך באיזשהו מקום צרם לה לדעת שעכשיו היא חזקה יותר מכמה מולקולות ריח ששייכות לעבר. היא רצתה להגיד לו שבאמת למדה את הלקח, אך הפעם היא מנצלת את הניסיון לטובתה בניגוד לפעמים הקודמות, בהן טובת הקשר באה לפנייה. 
צילום: 

 NOAM.BS PHOTOGRAPHY


״לא״. היא לחשה.
׳לא?׳ עיניו נפתחו בתהייה.
״ניסית לשנות אותי לגרסה שתתאים לך, גרמת לי להרגיש שאני לא טובה מספיק. סגרתי את הפרק הזה בחיי מהסיבות הנכונות״. 
״אין לך מושג כמה אני אוהב אותך״. קולו כמעט ונעלם, אך את מחשבותיו המתנגשות זו בזו היא יכלה לשמוע בבירור, בעודה מנסה להרכיב את שלה למשפטים הגיוניים. 
״את שוברת לי את הלב״.

״לא בייב. אתה מתבלבל... הלב שלך כבר מזמן לא פועם את הרגשות ביננו. זה האגו שכואב לך. אני יודעת כי הייתי שם וברגע של אמת קשוחה מול עצמי הבנתי שהאגו מתעקש להחזיק את הכאב חזק וקרוב מדי ללב, שלא יזוז לשום מקום. דרכתי על הזנב של עצמי כשסירבתי לשחרר אותך. לא חשבתי שאצליח להתגבר עליך. כיסיתי את כל מרחבי הראייה שלי ולא ראיתי אופציה אחרת, רק את האהבה שכאבה לי במקום האושר שלי. לא עצרתי לרגע כדי להסתכל אם אני במסלול הנכון כשכבר מזמן איבדתי את הדרך ואת עצמי. סימנתי אותך כמטרה והקרבתי אותי״. 

״תראי אותנו״. אמר אחרי שתיקה ארוכה ופרש את זרועותיו לצדדים כמנסה להכיל את כל מה ש׳אותנו׳ בחלל האוויר שבינהן. ״אנחנו טובים מדי בשביל לוותר״. 

״טובים לעכשיו, כן... כמו חמישי שיכור שמחפש את עצמו בשישי בבוקר, מלא בחרטה והאנג-אובר״. הלב שלה התכווץ בתדהמה. היא לא האמינה שתוציא את המילים האלו מהפה, שתחשוב אותן בכלל.
כמה חיכתה לרגע שידברו, שתיראה סימן ממנו. ליבה קפץ בכל פעם שקיבלה הודעה רנדומלית. גאון מי שהמציא את המושג ׳הלב החסיר פעימה׳ והיא כבר מזמן התרגלה לתחושה, למדה לחיות איתה עד שויתרה על הנסיונות להילחם בה. 

והנה הוא פה מולה, הרבה יותר מוחשי מכתובית שם על מסך והתחושה שונה. הלב כבר לא מחסיר פעימה. כמוה, הוא מנסה להבין מי נגד מי כדי לדעת איך לתזמן את הדופק. הוא התרגל למרתון ופתאום הוא פועם בקצב יקיצה-טבעית-בשבת-בצהריים.
״הלב שלי סחט את עצמו כל כך חזק כשהוא אהב אותך עד שלא נשאר בו מקום לאהוב את עצמי. להתגבר עליך היה אחד הדברים היותר קשים שעשיתי״.
היא הפסיקה. ספק כדי לעכל את המילים, ספק כדי לנשום. היא הרגישה וידעה שהשמש שלה שקעה אצלו ועברה לזרוח במקום אחר.
״תודה לך על התהליך״. היא סיכמה בקול חנוק מדמעות. ״בזכותו קיבלתי את עצמי מחדש ולמדתי לאהוב אותי כמו שאני״. 

אחרי זמן לא רב שהרגיש כמו נצח היא הסיטה קבוצת שיער ממצחו כמבקשת להיות ברורה, נוכחת ומשפיעה יותר לרגע אחד נוסף, נשקה לו ועזבה. משאירה אותו הלום קרב, בידיעה שהוא יהיה בסדר. 
אחרי הכל, זה רק האגו שכואב לו, זה רק האגו.
// מיכל ברדע

Your email was successfully saved