תקשיבי לי טוב עכשיו- זה יעבור. הכל עובר. 
את האחרון עברת ואת כבר לא זוכרת מי הוא בכלל. כן, התהליך היה ארוך וקשה ושובר וכואב, אבל הוא בנה אותך. בסוף זה בא לטובתך. 
תהיי חזקה. את יכולה להישבר זה-לא-סותר, רק תדעי שזה זמני. לא משנה כמה זמן זה ייקח. 
זה לא לנצח ודברים נוטים להסתדר את תראי. 

תנשמי עמוק, תתעסקי בדברים אחרים, תכתבי כדי להבין, תסתכלי על הזמן שעובר, הוא מעביר איתו עוד דברים. זה בסך הכל דבר טוב כל השיט הזה, זה אומר שאת מרגישה, שאת אמיתית, שלמרות שחשבת שאת אבן, הגיעו מים שהצליחו לרכך אותך ולגרום לך לזרום, אז מה אם המים סוערים עכשיו, לפחות הבנת שגם לאבן יש רגשות. זה לא שווה את זה? 
היית בטוחה שלא תיקשרי יותר, שאין עוד בנאדם שיצליח להפיל את השריון. 
והנה התבדית. הלב שלך פועם ונשארו דמעות' איזה קטע, למרות מה שחשבת את עדיין אנושית. כמה שרצית להיות אטומה כי פחדת להיפגע, הפחיד אותך יותר להבין שרגשות כבר לא גורמים לך להרגיש כלום. 
אז ניצחת- את החיים. את האהבה. את הלב השבור מפעם. את החומות. ניצחת את הכל. 

 

את עדיין הילדה עם הלב ההוא שהדלת שלו תמיד חצי פתוחה כי אולי יכנס משהו טוב, את כמו כלבלב רגוע וסגור בתוך הבית שרק מחכה שמישהו בטעות יגיד את המילה ׳טיול׳ ואת קופצת, מתייצבת לקראת ההרפתקה הבאה. 
תהיי קרה כמה שתרצי, את יכולה לנסות להקפיא את כולם ולהתחבא מאחורי ארמון שלם של קרח.

via GIPHY

זה בסדר אם זה עושה לך טוב כי עכשיו את כבר יודעת שלמרות שהידיים שלך קפואות, הלב מבעבע וכשמגיע זמנו הוא עושה את מה שהוא יודע לעשות ומרגיש, לא משנה כמה הוא הצליח להתקשות עם הזמן. אחרי הכל, הלב הוא שריר וכשתתחילי לרוץ הוא יספק את הדם למקומות הנכונים. 
לא אמרתי שזה יהיה מושלם או ירגיש מדהים. אבל זה ירגיש. 

את יודעת, כשמנסים להחיות לב במצוקה זה לא באמת משנה באיזה קצב הוא פועם או עד כמה הוא פצוע, העיקר שיש דופק. ומשם הוא כבר יידע איך להמשיך, סמכי עליו.
צילום תמונה ראשית: NOAM.BS PHOTOGRAPHY 

// מיכל ברדע

Your email was successfully saved