היה יהיה פעם
ויום אחד הכל ייראה אחרת
את תעברי באותם מקומות והם כבר לא יצרבו לך בעור.
תוכלי להיתקל בשם הזה והוא לא יעורר בך כאב או געגוע.
יום אחד תרגישי כאילו כל המעמסה הזאת כבר לא קיימת, אף אחד לא יישב לך על הלב.
יום אחד זה יגמר ותרגישי קלה יותר, כאילו ירדת 10 קילו של משקל עודף מג׳אנק שסחבת על עצמך שנים.
את תצליחי לנשום, אבל נשימה צלולה כזאת, לא אחת שכואבת לך הסרעפת ממנה או דוקר לך בצד.
יום אחד תקומי בבוקר ולא תחפשי את הקיום שלו בכל פינה בנייד שלך.
הוא יהפוך לזיכרון, לסיפור ששייך לעבר, כזה שמעלה אבק על המדפים, למשהו שאת כבר לא צריכה להתמודד איתו ולכאוב, לא תצטרכי לשכוח. 
זה יבוא מעצמו. הכי טבעי שיכול להיות. 
יום אחד תצאי מעטיפת הגולם, זו שחשבת שתקיף אותך לנצח ובלי שתשימי לב איך קרו הדברים כבר תוכלי לעוף, להיות צבעונית ולראות את השמש.
יום אחד הכל כבר יהיה מאחורייך.
את לא רואה את זה עכשיו וזה נשמע כמו חלום, פנטזיה שלא שייכת לך, כזו שמתגשמת אצל אחרים
אבל יבוא יום ותהיי משוחררת. את תראי.
יבוא יום וזה לא יעורר בך רגש. תוכלי לעבור במחסום בלי שהלב שלך יצפצף בכניסה. 
את תפסיקי לחפש בעיניים את מה שהלב רצה לראות. 
יבוא יום וכבר לא תילחמי. לא כי הפסדת, אלא כי הבנת שהמלחמה הזו כבר לא שלך. 
יבוא יום ותחייכי. חיוך שנוגע בעיניים, כזה שמרגישים מבפנים שהוא אמיתי ולא כזה שמסתיר רגשות אחרים.
יבוא יום וזה יעבור. אני מבטיחה לך. את לא צריכה לחכות שזה יקרה או לנחש מתי. 
וכשהוא יגיע הוא יהיה הכי בהיר שפלטת הצבעים יכולה לספק, אבל לא חיוור-- אלא בדיוק בגוון שתצטרכי, למרות שעכשיו את בפלטה אחרת. פלנטה אחרת.

״איך את יודעת את כל זה?״ היא שאלה אותי.
חייכתי ועניתי - כי אני זו את שחיה באותו יום שיהיה.
ואת? את עדיין חיה בימים שהיו.


// מיכל ברדע

Your email was successfully saved