"מה אני אמורה לעשות עכשיו? איך אני ממשיכה הלאה?" מורן הטיחה בפני בדמעות באחד הערבים לאחר המאורע.

"יהיה בסדר אהובה, הוא לא שווה אותך", הגשתי למורן טישו בעודי מרגישה החברה הכי קלישאתית בהיסטוריה. טוב, זה מה שאומרים ברגעים כאלו, חשבתי לעצמי.

שרועה על הספה בדירה זעקה אליי בצרידות: "הוא ידע עליי הכל, והיה לי כל כך קשה להיחשף, את יודעת את זה! .אבל איתו, הרגשתי שאני יכולה. איך הוא עשה לי את זה אחרי הכל?" מקננת תוך כדי שמקנחת את אפה.

הכאב שלה היה כאב נוראי, שעורר בי אמפתיה גדולה, אך עם זאת משהו לא התחבר לי בכל הכאב הזה שלה ולא הצלחתי להבין מה.

איך אף פעם לא נשברתי ככה? הרי היו לי שתי מערכות יחסים ארוכות, ובין לבין הכרתי את שי, ויואב, וליאור וטל. ועדיין, אף אחד לא גרם לי לשתות עשרה צ'ייסרים ברצף כדי לנסות לשכוח, אף אחד לא גרם לי לבלות שבוע במיטה ולמרוט שערות, להרטיב כריות או להקדיש סופ"ש שלם של צפייה במרתון האנטומיה של גריי תוך כדי אכילה בולמוסית של גלידת בן אנד ג'ריס.

ערב אחר, יצאתי לאחד הברים בתל אביב ופגשתי את שי. שוחחנו קלות, החלפנו טלפונים והתחלנו להתקשקש בואטסאפ.

via GIPHY

 

דיברנו שעות לתוך הלילה, מהשיחות האלו של "תנתקי את, לא לא, תנתק אתה". הלב שלי זיהה סיפור מוכר. ממש לפני העיקול שמאלה, לפני עליית המדרגה בקשר, זיהיתי תמרור אזהרה ענק  שכמעט ולא שמתי לב אליו . התרגשתי, התבלבלתי. התפתיתי להמשיך בעיקול, אך תמרור ה- "את הולכת להיפגע" שיבש לי את המערכת. ידעתי שהוא הולך לשבור לי את הלב, אז העדפתי לעשות את זה קודם. נפגשנו מתחת לביתו וחתכתי.

זה הזכיר לי את הסיפור עם יואב ,מהטיול אחרי צבא. לילה אחד הייתה לנו שיחה עמוקה על החיים. ישבנו על חוף הים מחובקים עם שני בקבוקי בירה מקומית. הרגשתי בסרט אמריקאי זול, רומנטיקה תמיד הביכה אותי, אבל הוא הצליח לראות אותי מבעד לדמות המטורללת שאני מקרינה בדרך כלל לסביבה ופאק, זה היה כל כך מרגש, שכמעט ונשבר לי הלב. אז ברגע האמת, כשהוא ניסה לנשק אותי, הפנתי לו את ראשי, ויום למחרת כבר נסעתי ליעד הבא בטיול.

כשהלב של מורן נשבר, קינאתי.

כנראה שבחרתי אותם טוב טוב. בחור רגיש אין. שובר לבבות אאוט.

אם מישהו חייב להישבר, עדיף שזה יהיה הוא, לא אני. להתאהב זה לחלשים.

פחדתי שאם הם יכירו אותי באמת הם יברחו, אז סימנתי אותם מראש והנחתי אותם במקום שאליו הם יועדו - בעליה השמאלית של הלב שלי, במקום מוסתר.

לעתים הם אף הצליחו להכיר את הגוף שלי, אבל ניחא, מה זה גוף לעומת נפש? סתם עטיפה יפה של מתנה שאולי לא כל אחד היה רוצה לקבל.

בכולם יכולתי להתאהב, וכנראה, אם לא הפחד שלי להיפגע, הייתי יושבת עם שי או יואב היום מתחת לפוך כשגשם זלעפות בחוץ, מתווכחת על מהו הטעם המוצלח ביותר של בן אנד ג'ריס - צ'אנקי מאנקי או בצק עוגיות, או שאולי הייתי שוכבת במיטה לבד עם שמיכת פליז עלובה, מפרקת קרטון של בננה קרמל ובוכה על זה שהוא לא רוצה אותי. ושבכלל רציתי בצק עוגיות ואיזה מזל חרא שדווקא עכשיו נגמר בסופר.

// מיכל שכטמן

Your email was successfully saved