"אז איך היה בדייט עם זה מהטינדר"?

"עזבי אחותי, הוא כתב לי "עם" במקום "אם" ואט דה פאק?"

"הוא גם לא מכיר את רדיוהד קולטת? ואין לו אפילו בגרות. זה לא ילך. הוא גם חי בסרט שהוא איש עסקים, כולה מזמין בגדים מסין ומוכר לחנויות. מה יש לי לעשות איתו? מגיע לי יותר"

מגיע לך יותר?  תחשבי עוד פעם.

מה זה ה"יותר" הזה? איפה תופסים אותו? זה משהו פיזי? זה משהו רוחני? כל הזמן יותר, יותר יותר.

"אני רוצה מישהו איכותי יותר". מי קבע מה זו איכות בכלל? ולמה נראה לי שאני איכותית יותר ממישהו אחר? וברור שאפשר לחיות חיים שלמים על יד. כשאני חושבת תמיד שמגיע לי יותר.

זה כמו החיפוש הבלתי נלאה אחרי האושר הזה, שלא באמת קיים. הוא קיים רק לרגעים קטנים בהם אני עושה בחירה מודעת, רצונית. ובמקומות בהם אני הופכת את עצמי לקרבן במשפטים כמו: "אוף מה יהיה איתי, אף פעם לא טוב לי".

הרגעים האלו, מתרחקים ממני אלפי קילומטרים.

ואותו דבר באהבה. אז כן, אפשר לצאת למיליון דייטים ולפסול עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. כי הוא ימני, כי הוא לא מבין את ההומור של "מירי" מאחד העם 1, כי יש לו אף עקום, כי היא מדברת יותר מידי, כי הוא גר עדיין אצל אמא שלו, כי הוא לא "עמוק" מספיק, כי הוא טבעוני, כי היא נוסעת פעם בחודש להשתטח על קברי צדיקים.

אנשים הם עולם שלם, ומי אנחנו שנשפוט? מי אנחנו שנדע מה קורה לכל אחד בפנוכו? למה זה לא מצחיק אותו? למה הוא שתק עכשיו חמש דקות שלמות? למה הוא לא התעניין בי ודיבר רק על עצמו? רגע, פוס, נשימה. הוא לא פלצן, הוא סך הכל מנסה להרשים אותך. הוא לא משעמם, הוא סך הכל ביישן עכשיו. רק הרגע הכרתם. הוא לא מתנשא, ככה הוא מבטא את עצמו כשהוא מובך.

אז לא מצחיק אותו כשאת אומרת "מה 'כפת לי" ומדגישה את ה"כ". ואם כל כך לא אכפת לך, אז מה 'כפת לך?!?!?! אז למי פאקינג אכפת מה"יותר"?

אז דודו יקירי, אני לא מלכה ואתה נשמה, לא סתם בחור שכונה. שנינו אנשים דומים, שלרוב מגיעים עם עולם ערכים שונה. לפעמים גם לא ממש מקבילים אחד לשנייה, או לא כל כך מותאמים ברצונות שלנו. אבל לפני הכל, תן להכיר אותך. בחיית דודו. תן לי להכיר לך אותי.

ולפני שנכיר בכלל, תעשה טובה, בוא נצא מנקודת הנחה ששנינו שווים. לא פחות ולא יותר. אני לא רוצה להתרגל להכל. לא בא לי להמשיך לפסול. אני לא יותר טובה מאף אחד, ואף אחד לא יותר טוב ממני.

יש אחד שעזר לי להבין את זה יותר. שומע דודו? הוא לא נרתע מזה שאני יורה אמת בלי מעצורים. ומהרעמה שיש לי על הראש הוא לא נלחץ. והוא תכלס קלט את מה שלוקח לגברים אחרים שנה לקלוט - שאני סך הכל יהושוע פרוע. ובפשטות האופיינית לו הוא אהב את זה.

פשוט. פשוט. פשוט.

"אבל אני, מגיע לי יותר"

ומי אמר שזה לא הוא?

// מיכל שכטמן

Your email was successfully saved