בזמן האחרון יותר מדי טוב לה, אבל טוב רגוע כזה, שמקבל את הכל.
טוב לה כשהזמן עובר בדיוק כמו שהוא עובר, כשהיא יושבת ומפטפטת עם החברות שאספה לה לאורך השנים.
טוב לה ללכת סתם ברחוב, לבזבז את הזמן או לשמוע מוזיקה בבית.
טוב לה כשהיא עושה כלים רק לפני שבאים אורחים, או קונה מצרכים רק כשכבר היא לא יכולה לאלתר סלטים.
טוב לה כשהיא מכינה בבוקר קפה נמס עם סויה וניל, שעה וחצי לפני הזמן שהיא צריכה לצאת, סתם כדי לשבת עם עצמה במרפסת ולנשום את הבוקר שעולה.
בזמן האחרון טוב לה מדי, וזה אולי קצת מפחיד... מפחיד אותה שזה ישתנה.  
תחושת ה"צריך" שפעם קיננה בה, הפכה לחסרת משמעות.
פתאום היא לא צריכה שום דבר, היא בסדר, כמו שהיא.
היא רוצה לפנטז על החיים המושלמים, אבל לא לחיות אותם.
היא לא יודעת מה יהיה בעתיד, רק תנו לה לחיות כמו עכשיו.. רגוע, שליו, נכון לה במידה המדויקת.
אבל בזמן האחרון טוב לה, טוב כזה שהיא לא יכולה להסתיר.
בא לה לכתוב פוסטים ולמחוק. בא לה להצטלם מלא כדי לזכור את כל החוויות, לדבר על שטויות, אבל גם על אלוהים ומשמעויות. ובדיוק בתקופה הזאת שכל כך טוב לה עם עצמה, הוא בא.
במעטפת 1.80, עם מבט שובה ולב ענק, בא ואסף אותה לחיקו.
הוא אולי לא בדיוק איך שדמיינה, אבל בדיוק מושלם לה לעכשיו -
כאילו הרגיש אותה מרחוק והגיע כדי להעצים את החוויה.
הם ביחד עוד מעט חודשיים, עם הרבה שתיקות ואי הבנות, בכל זאת נשארים ביחד כי פשוט מרגיש להם טוב.
הוא אולי לא צריך הרבה כדי להיות מאושר, הוא איתה מהסיבות הידועות.
אבל לה חסר הניצוץ הזה, שהרגישה כבר בחייה.
הניצוץ שגורם לה לקום בבוקר בהתרגשות ולהיות הכי שמחה.
הניצוץ שמזכיר לה שהכל פה מתוכנן, וההוא שיישלח אליה, יהיה מדויק לה באופן מושלם.
כל כך חם שם ונעים, מרגיש לה טוב, אבל לא כזה של בית.
זה אולי לא בדיוק כמו שתכננה, אבל מספיק עוצמתי כדי שתישאר שם עוד קצת.
כשהם רוקדים בשישי בלילה אצלו בסלון, את השיר ההוא ששמעו אז בפאב, או מסיימים בקבוק של יין מבלי להתכוון, מזרימים מילים ומבטים ומרגישים רק את העכשיו.
כשהם הולכים בלי מטרה, מיפו עד הסנטר, או סתם עוצרים לארטיק על המדרגות מול הים.
זה  אולי לא בדיוק מה שתכננה, אבל איכשהו מרגיש לה,
שזה לא היה יכול להיות יותר מושלם.
// מירב מאור

Your email was successfully saved