האתגר הכי גדול שלי, היה להתיישב.
היה לי פעם אומץ ללכת לכבוש עוד עולם, ואולי עוד אחד. היה לי אומץ לאהוב עד הסוף, בעיקר את מי שאסור. כנראה שאומץ וטמטום תמיד היו צמד חמד.
היה לי אומץ לטוס לאוסטרליה. לעלות על סירת צלילה כשכל היכרותי עם ים היתה בימי הקיץ החמים נסיעה של שעה מירושלים לתל אביב. לעשות קורס צלילה ולהשאר לעוד שרשרת קורסים. לעלות על הסירה הזו ולהדריך עוברי אורח במצולות הים.

היה לי אומץ ודרכון נוסף לבקר באינדונזיה, לנשום אוויר הרים בניו זילנד. לפנטז על אדם שסתם עבר לי בחיים, ואין שום סיכוי שאראה אותו שוב.
היה לי אומץ. והיה בי כל כך הרבה פחד להתיישב...
הם אומרים את זה עלינו, המבוגרים - שאנחנו דור אבוד כזה, שלא רוצה להתבגר, "פיטר פן-ים", ילדים בני 30.
אולי הם צודקים, כי אמנם היה לי פעם אומץ אבל כמה פחדתי להתמסד. ברחתי מזה כמו מאש.
היה לי פעם חבר שכל כך אהבתי. אבל פחדתי להתמסד לו, כל כך פחדתי שצעקתי לו "פרינד-זון" עוד לפני שהספיק להציע.

אהבתי את הדרך בה דאג להצחיק אותי שהייתי אני לא טובה לעצמי. אהבתי אותו על דרך חייו בלי תלות בהצלחתו או כישלונו, בהשכלתו או בפיתוח העצמי והטבעי שלו. אהבתי את איך שאהב אותי, וידע לתת לי מרחב. לאהוב גם כשלא. וליזום. פשוט רצה לאהוב...
ואני? לא רציתי לקחת, חשבתי שאני כזו אמיצה, הרי אני לא רוצה להיות כבולה ויש לי עוד עולם שלם לראות.
האתגר הכי גדול שלי היה לראות אותו מתחתן. כי חשבתי לעצמי כמה יכול היה להיות מאושר איתי, וזה לא בסדר מצידי. בחיי, חתיכת אתגר היה לעמוד שם מולו כשכלתו יפה כל כך. ובכלל לי יש חבר חמוד חדש שאני מאד אוהבת, ובטח גם איתו אהיה מאושרת.

אולי איתו אפחד פחות מההתיישבות הזו, אולי זו הבגרות? אולי אלה השנים? אולי לו תהיה סבלנות? או אומץ?
האתגר הכי גדול היה לראות אותך מאושר תחת חופתך, שלך. ושמחתי בשבילך!
האתגר שלי היה לשחרר - ולהבין שאוכל להיות מאושרת עם אחר.

חבר אמר לי שאלה החיים, יש הרבה התאמות, יש הרבה אהבות, יש הרבה שינויים יש עליות ויש ירידות, לפעמים אתה עובד כמו חמור, לומד תואר במשך שנים שמתוכן תעשה מה שאתה אוהב רק 20% מהזמן, אז כנראה לא תעשה מה שאתה אוהב- ואתה תעשה את זה ותשלם על זה- כי אלה החיים!

האתגר הכי גדול שלי היה לא להתבלגן, לא להתפזר - אבל כנראה שאת האתגר הזה לא צלחתי.
להבין שזה בסדר שאני לא תמיד מאושרת, שאלה החיים ואם רוצים להיות רציניים ולהתקדם צריך להתמסד, להשכיל. לוותר, וזה חתיכת אתגר בשבילי. להיות מאורגן, קצת להשתלט על האש שבוערת בי פנימה לטייל ולטרוף את העולם.
האתגר הגדול היה להתעלם מכל הטיילנים שכל כך אוהבים לומר שהם הבינו את החיים, ואם רוצים להיות מאושרים זה רק בטיול ארוך במזרח או בניו זילנד, עטופים אהבה ורק ככה באמצע ההר אתה הכי מאושר.
להתעלם מזה ולהבין שאם רוצים לגדול ולחוות הצלחה אפילו אם היא חומרית, לחוות משפחה שאני יוצרת ומה יגרום למשפחה ההיא להיות מאושרת.... זה האתגר.
לחיות, כל יום, שעה שעה, את השגרה ומתוכה למצוא את האור.

// מירב מלמד

Your email was successfully saved