אני נרדם עם חיוך על הפנים. היה לילה ענק של שתיית אלכוהול ללא רסן ושל פגישות נעימות עם אנשים מעניינים במסיבה שבה חגגנו יום הולדת שנה של "מה וזה". קשרתי את האופניים בשדרות רוטשילד ובבוקר ירד מצב הרוח כשגיליתי שהם נעלמו. בסמוך למעבר שלי לתל אביב, בחור ירושלמי תמים, ירדתי לרחוב כדי לשמן את האופניים שלי אחרי הגשמים העזים של ינואר. למחרת בבוקר ירדתי ומצאתי רק שלולית של שמן על המדרכה. נכנסתי לסטטיסטיקה ולקחתי את זה בקלות. כעת לאחר אובדן זוג אופניים שלישי תוך שנה המסקנה היא שאני עדיין תמים.


למרות המעבר לתל אביב לא התקלקלתי. שלושה ימים אחרי האובדן ברוטשילד אני מתחיל את הבוקר אצל שיננית. הטיפול עובר ללא כאב וזה מחשיד, אך התוצאה משביעת רצון. תחושה של טוהר ממלאת אותי. אני מחליט לנסוע לאיזור לוינסקי, באוטובוס כמובן, עם תקווה קטנה למצוא שם את האבידה שלי באחת מחנויות האופניים "יד שנייה". זה לא קורה. משם אני כבר צריך לנסוע לעבודה, אלא שאני נזכר בהמלצה של משפחתי לקנות מרציפן ו"בזס" (נשיקות) של אלברט בשוק לוינסקי. כבר עברה שעה מאז השיננית ואני רוצה לאכול משהו מתוק. הנשיקה בצבע לבן והמרציפן בצבע שנהב, כך שהשיניים שלי יישארו נקיות גם אחרי הביסים הרבים. לאכול שם נשיקה זה כמו לטעום ענן מגן עדן, היא כה רכה ונמסה בפה.


IMG_1276



האמת שבשביל הנשיקה הזו לא חייבים שיניים וזה מתאים גם לקשישים בלי תותבות. מחוץ לאימפריה של אלברט יש סוחרי אופניים, סוחרים אחרים, רעש של אוטובוסים, פיח והרבה אפרוריות. לעומת זאת בתוך הפה שלי יש חגיגה של מתיקות לבנה. הניגודיות הזו מעצימה את החוויה. אני מגיע למשרד ומחלק נשיקות באופן מחושב. אני רוצה ליהנות מהם גם בבית. למחרת, יום שישי, אני פותח את המקפיא ומתקשה להבין איך עדיין נותרו שתי נשיקות. זה סוג של נס כי זה קרה בניגוד לכל חוקי הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה. נו טוב, ביולוגיה זה לא מדע מדויק. אני במומנטום של מתוק, מחסל נשיקות ונוגס במרציפנים. אחר כך אני מתכונן לקראת ארוחת ערב של יום שישי באוויר הצונן של ירושלים. מציינים יום הולדת לאבא ואני מכין עוגה לכבוד האירוע.


IMG_1279



אין לי זמן להכין עוגת חמש קומות אז אני ממיס שוקולד שחור (כן, שחור מצלצל יותר חיובי ממריר) בבאן-מארי, מוסיף חמאה, ביצים, תמצית וניל אותנטית, קצת קמח וכמובן סוכר. לא אציין כמויות כדי לשמור על הילה של מיסתוריות. אגלה רק שככל הנראה ק. גורן הייתה מוסיפה כמות כפולה של סוכר ועוד טיפה חמאה. התנור הופך את הנוזל לעוגת שוקולד נימוחה וטעימה אך היא לבדה לא תהיה מספיק חגיגית. אני קולף שלישיית מנגו וחותך לקוביות, מוסיף מיץ מלימון סחוט ומרסק הכל במיקסר ידני.


IMG_1281


IMG_1284



לאחר מכן אני מסנן את המחית והיא הופכת להיות דלת סיבים (אלה שנתקעים בין השיניים), חלקה ומבריקה. בערב אני יוצר מגדל של ריבועי עוגת שוקולד מסביב לצנצנות של רוטב מנגו. אחרי שאבא שלי והנכדות נשפו על הנרות, אני מפרק את המגדל ומגיש לכל סועד ריבוע שוקולד מוקף ברוטב מנגו עם קישוט של עלי נענע. לשילוב הטעמים והצבעים כאן יש עוצמה. אפשר גם להוסיף כדור גלידת וניל אבל באוויר הקריר של עיר הקודש זה לא היה חסר. חברים וחברות, בין אם יש לכם פירורי נשיקה או פירורי שוקולד בין השיניים, אל תפסיקו לחייך.


// יונתן קישקה

Your email was successfully saved