בשבוע האחרון אני ממשיכה במרתון השנוא עלי - מרתון הראיונות. זה שנוא עלי משתי סיבות:

1. כי ממש חם בשביל מרתונים עכשיו, או אי פעם כי אנחנו בישראל.
ו-2. כי זה לבוא לכל מיני מקומות בשביל להיות נורא נחמדה ואז ללכת אחרי חצי שעה אם זה ראיון ארוך, בלי לקבל כלום ורק להתחיל לאכול סרטים על מה יקרה אם אני אקבל את הג'וב הזה.

בראיונות האחרונים, אני באה כבר בלי יותר מידי לטפח תקוות על איזה תלוש אני אקבל בחג מהחברה הזאת ובאיזה מקום יש כרטיס סיבוס והאם אפשר להעלות את האופניים למשרד. כי להתחיל לדמיין כאלו דברים זה כמו לתת שם לחיה, היא אחר כך תהיה שלי ואני אאלץ לאהוב אותה עד שהיא תגיד לי שלא התקבלתי לעבודה הזאת והיא בכלל לא שלי ומה חשבתי שרציתי כלב.

Dog (1)

בשנה האחרונה למצוא עבודה נהיה משהו מאוד חשוב עבורי ואני מתחרטת על שהחלטתי שזה עד כדי כך חשוב, כי נראה לי שעדיף היה לי להתבטל בבית. אבל עם להתבטל לא קונים במכולות ולא עוברים לתל אביב ולא מגשימים את עצמך וידה ידה ידה. ולכן, לכל אלו שמחפשים עבודה, הנה מצעד העבודות שהיו לי, כולל בוסים שהיו לי כדי להוציא לכם את החשק למצוא עבודה ואז להחזיר לכם אותו כי כולנו יודעים שאתם צריכים כסף! הנה אנחנו מתחילים:

1. כשרק התחלתי לנסות לעבוד בטלוויזיה, העבודה שלי הייתה לצפות בתוכניות טלוויזיה ולדווח אם היו שם פאשלות או דברים מצחיקים. אתם בטח תגידו שזו העבודה הטובה ביקום, ועל זה אני אענה לכם: דברו איתי שוב אחרי שתראו כל יום - "זמן מיסטיקה", "הבוקר עם דנה רון", "הבוקר של אורנה דץ" כל הבקרים האלו... אה ואתם תהיו הרייטינג היחידי של ערוץ 1, רגעים מרגשים שאני מקווה שלא יחזרו על עצמם.

2. במצעד עבודות החלטורה שלי, הספקתי:
- לשים פליירים על שמשות של מכוניות.
- לחלק פליירים במשך 10 שעות רצוף לתיבות דואר.
- לקחת חלק בבחירות של הוועדה המיקרוביולוגית (כן יש דבר כזה) ולספור בה את הקולות. אני לא זוכרת מי ניצח, אני לא חושבת שזה משנה שום דבר לאף אחד, אף פעם...
- הייתי סדרנית בהצגות והרצאות של זקנים וילדים. בשני המקרים הייתי צריכה לרדוף אחרי אנשים שלא יאכלו באולם, או יכנסו בלי כרטיס. והיה היום בו נמצאו באולם חיתול משומש ופיצה שלמה. זה היה היום בו חשבתי שצריך להתפטר.
- חילקתי שמפניה וגבינות בפתיחה של איזו חנות כלי בית ובגדים, וקיבלתי צרחות מאישה מלאה ביותר שבאה עם הבת שלה, עוד נצר לשושלת המקסימה שלה, שכל מטרתן הייתה לאכול את כל הגבינות בלי לקנות כלום ובלי שיהיה להן קשר לחנות הספציפית הזאת. כיף, כיף, כיף!

3. דברים שגרמו לי להרגיש כהצלחה רגעית:
- הייתי קופירייטרית לסרטוני תדמית וכל מיני דברים אחרים.
- עשיתי ארט לתוכניות טלוויזיה שאשכרה גם הוקרנו בטלוויזיה.
- עשיתי ארט לדברים שמעולם לא הוקרנו.
- הייתי עוזרת במאי.
- הייתי תחקירנית.

מה שמביא אותי למצעד הבוסים!
הכל כמובן בעילום שם, מגדר, מין כיאה למדינת ישראל.

Boss
1. היה בוס אחד שאמר שאי אפשר להכניס קלסרים בצבעים מסוימים למשרד, כי זה מביא מזל רע.
2. בוס אחר, אמר שאי אפשר לצלם, או לקבל החלטות חשובות ב- 13 בחודש.
3. היה משרד שלא היה בו מיקרו כי הבוס פחד מקרינה, מאותה סיבה גם לא היה מיחם. ומסיבה לא ברורה הוא עישן כמו קטר כי לריאות שלו הסרטן לא מגיע.
4. בוסית שהייתה קוראת לי למשמרות רק כדי שאני אגיע ואראה שהן לא קיימות.
5. הבוס שאמר לי שהתקבלתי ומעולם לא דיבר איתי שוב.

//דניאל בוקס

 

Your email was successfully saved