כמה רחוק אפשר ללכת בשביל גבר? לעזוב את המשפחה, החברים, העבודה ופשוט לעבור בשבילו לחו"ל? הסדרה "כמה רחוק" כמעט מוכיחה שזה אפשרי. כמעט, כי עובדה שיש בנות שאומרות שהן מוכנות לעשות את זה ומשתתפות בתכנית, וכמעט2, כי אין לי מושג מה באמת קרה אחרי הצילומים. אם הדברים הסתדרו, אם הן באמת עברו לגור בברצלונה/ ריו דה ז'נרו/ קיוטו. עד שלא יוכיחו לי שזה הצליח - מבחינתי זה מהדברים האלו שלא באמת עובדים.
כשאני חושבת כמה רחוק אני הייתי מוכנה ללכת בשביל גבר, הדבר הראשון שעולה לי לראש זה "תלוי כמה רחוק הוא היה מוכן ללכת בשבילי". הרי אהבה זה משהו שחייב להיות הדדי, ואם הגבר לא מוכן לעשות שום צעד משמעותי, למה שאני אתאמץ יותר מדי בשבילו? בכל מקרה, אני מאמינה שהיה לי מאוד קשה להחליט אחרי כמה דייטים בודדים האם זה הגבר שאיתו ארצה לבלות איתו את שארית חיי. וכשמדובר בלעשות רילוקיישן עבור אותו אחד, זו בטוח לא החלטה שאפשר לעשות בזמן כזה קצר.

אז אולי לא מדובר פה בכלל בכמה רחוק אפשר ללכת בשביל גבר, אלא בכמה רחוק אפשר ללכת בשביל לנצח. הרי מה שהכי סוחף בפורמט הזה, זו ההתבוננות על כמה בנות שנלחמות על ליבו של גבר אחד, ומעניין מאוד שאיכשהו כולן בעניין שלו. אפשר לחשוב שהגבר שהן פגשו הוא הגבר המושלם עלי אדמות ואילו להן אין שום התלבטות, כולן רוצות אותו בלי שום ספקות. אם הסיטואציה הייתה שונה והן היו מכירות אותו באיזה בר, בלי שיש אף בחורה ברקע, כנראה שאפילו מספר טלפון הן לא היו מביאות.

נדמה שהסיבה היחידה שהן ממש בעניין, או לפחות חושבות שיש רגש מאחורי כל הסיפור, זה רק בגלל שיש בנות אחרות ברקע. הרי הניצחון הגדול הוא לא באמת הגבר, אלא הניצחון על יתר הבנות. הניצחון של האגו. "אני יותר טובה מכולן פה. עובדה, הוא בחר בי". והכי עצוב זה שכנראה אין רגש אמיתי מאחורי כל זה. הרגשות היחידים שיש שם הם קנאה ופחד מפגיעה שחס וחלילה הוא יבחר במישהי אחרת.
בתכל'ס, הגברים שם הם לא איזו מציאה מטורפת שאי אפשר להכיר בשום מקום אחר. הם מקסימים והכל, אבל לעשות בשבילם רילוקיישן? עד כאן. הרצון להיות הבחורה שנבחרת פשוט מתגבר על הכל. אז במקום לטוס כל כך רחוק, לחפש הרפתקאות ולעשות שינוי כל כך משמעותי בחיים, צריך בסך הכל להבין שאם מחפשים מספיק טוב, אפשר למצוא אהבה אמיתית ממש מתחת לאף. ואז לעבור איתה לחו"ל.

// נוי ארווס

Your email was successfully saved