אז עברו 8 חודשים מאז שעברתי לגור עם בן הזוג ביחידת הדיור הנוכחית. יחידה מעלפת, עם ריהוט מלא, קרובה לעיר, למרכזי בילוי, למשפחה ואפילו לעבודה. לא יכול להיות יותר מושלם מזה, אה? אז זהו ש... לא הכל ורוד כמו שחשבתי שיהיה.

אני חיה ביחידה מתחת לקרקע, "מרתף", למי שממש רוצה להשתמש במילה הלא מזמינה הזו. אני מתחלחלת רק מלחשוב על המשפט "רוצה לבוא למרתף שלי??", תמיד זה מזכיר לי מקום מחבוא בתקופת השואה. בכל אופן, אני גרה במקום שיש בו סך הכל שלושה חלונות, שניים מהם במטבח ואחד בחדר השינה. החלון בחדר השינה פונה לקיר, למי שהתעניין. בואו נגיד שאור ואוויר לא ממש קיימים פה. אבל זה בסדר, אני פותחת מזגן על אוורור אז אני מרגישה בשטח פתוח. אהה, ויש כאן אחלה פלורסנט.


אני תולה כביסה בתוך הבית כי אין ממש ברירה אחרת, ואם חשבתי שסוף סוף יהיה לי שקט כשאני באה הביתה, אז המשכירים דואגים להזכיר לי בכל יום כמה אני טועה. בגדול, זה כמו להגיע לבית שהוא רק שלך, בתוספת כלבה שקופצת עליך בהתלהבות בכל פעם שאתה מגיע, ועם ילדים שמתרוצצים בחצר למרות שהם לא שלך.

אבל עזבו הכל, אני באמת חושבת שהתגברתי על כל החסרונות שיש ביחידת הדיור, חוץ מדבר אחד. החרקים (*טה דה דה דאםםם*). אי אפשר להתחמק מהם כשנמצאים מתחת לקרקע, זה המקום הראשון שהם בורחים אליו. אז אני ובן הזוג, או בשמו השני - מחסל החרקים, מצאנו פתרון זמני. אנחנו מרססים כמויות של K 300 בכניסה לבית, שמאז הפכה להיות בית קברות לג'וקים ונמלים. אבל העיקר שהם מתים, יימח שמם וזכרם.

מה שכן, לא מצאנו שום תרסיס שהורג עכבישים, שהם הפחד הכי גדול שלי מאז שעברנו לגור כאן. אף פעם לא נתקלתי בהם בתדירות כזו גבוהה, מה שלאט לאט הפך להיות פוביה נוראית ודוחה. אפילו כשאני נכנסת לרכב הם דואגים להזכיר לי שהם קיימים. "לא הספקנו להגיד לך שלום בבית, אז באנו לכאן. רק תפתחי את החלון! נעביר לך את הנסיעה. נשמע ביחד שירים של עומר אדם... נתעצבן ביחד על פרסומות... " אז ממש תודה לכם על ההתחשבות, עכבישים מתוקים שכמותכם, אבל ממש לא!


ונחזור לענייננו. זה נשמע כאילו הכל רע, ומה בכלל אני עושה במרתף הזה, אבל האמת שיש גם כמה דברים טובים. נתחיל מזה שאם יש משהו שבאמת דאגו לו כאן, זה העיצוב. וואלה, אין כמו להיכנס בסוף כל יום לדירה שנראית כאילו הרגע יצאה מקטלוג. נעים להיות כאן, כיף להזמין לכאן אורחים, ועוד יותר כיף שאני פשוט קרובה לכל מה שאני צריכה כרגע בחיים שלי. אז למה לי יחידת דיור? אני עדיין חושבת על זה, אולי בגלל שחתמתי על חוזה לשנה.

// נוי ארווס

Your email was successfully saved