אני לא מבינה ביין. הנה, אמרתי את זה, אני לא טובה במשהו. בד"כ אני סבבה עם החוסר הבנה שלי, אבל לפעמים אני מתבאסת שאני לא יכולה לתת קונטרה לבחור שיושב ליד וצוחק על השבלי שאנחנו שותות. ואני, אני לא טובה בלחיות עם העובדה שאני לא טובה בלתת קונטרה. אז כדי שאתם לא תצטרכו לחיות עם הבורות הזו, הנה כמה דברים שאתם צריכים לדעת על טעימות יין:

ריזלינג ושרדונה

1. תחזיקו את היין ב־45 מעלות. אם יש לכם נייר לבן עם לוגו שחור, תבחנו אותו מבעד ליין. אם לא, סתם תעשו כאילו.

2. תריחו, תדמיינו שאתם מריחים אפרסק, וניל, פירות יבשים או כל מה שעולה לכם לראש שנשמע כאילו אתם מבינים.

3. תסובבו את היין על השולחן, שייפתח בשפת המבינים.

4. תטעמו אותו, פעמיים. פעם אחת בשלוק שיפתח את בלוטות הטעם ובפעם השנייה תנסו לסובב אותו בכל החך תוך כדי שאתם מכניסים אוויר דרך השיניים הקדמיות, הוראות הרופא.

5. תהיו מבסוטים שאף אחד לא יכול להתלהב עליכם, ותכלס, שימו זין, כי אם טעים לכם - זה מה שחשוב.

אם אתם תוהים איך מבורות מוחלטת התחלתי לחלק לכם פה טיפים לטעימות, אז קודם כל - תנו לי לחוש מומחית, אח"כ תנו לי לספר לכם על סדנת היין שעברתי. טוב, לא בדיוק סדנה, יותר חוויות יין.

פתחנו את היום בברוט וסנדבוויצים

ביום שלישי גשום הגענו עשרה בלוגרים ליקב רמת הגולן, אחד היקבים הראשונים בישראל שהוקם בשנת 1976. את פנינו קיבלו מור והדס המהממות שעובדות ביקב יחד עם בקבוק(י) גמלא ברוט מבעבע וסנדוויצ'ים שריפדו את הבטן לקראת מה שעתיד לבוא. פתחנו ברגוע, מה שנקרא.

משם עלינו עם המיניבוס לכרמים - ולמקרה שתהיתם, הם ספרו, יש להם 28! הכרם הראשון שביקרנו בו הוא כרם של לבנים - ריזלינג, שרדונה וכו'. קיווינו לראות קצת אקשן בתצפית לסוריה, אבל האקשן האמיתי התרחש דווקא בכרמים. המשכנו לכרם עין זיוון, בו מגדלים גם אפרסקים (שיש להם פריחה ורודה מהממת). משם עלינו עוד טיפה לכרם המחצבה - שם נטעו ב־2005 (זקן משהו) ענבים של קברנה סוביניון, אחרי שניסו לגדל כל מיני פירות אולם רק הכרם הצליח.

שיכורות וכן מיין

מזג האוויר הסוער יצר צורך עז לחמם את הגוף ולטעום את היין, אז התחשבו בנו ולקחו אותנו לחדר החביות, שם קר ויש 80% לחות כדי לשמור על היין. הסתכלנו על החביות מקרוב, עניין נדיר לאור מגבלות הכשרות (והס מלגעת בהן) אבל היה מגניב. שקלתי לקחת לעצמי חבית, בכל זאת, כמעט 300 בקבוקים בכל אחת, אבל הסבירו שאת המיתוג הסופי היינן עושה בטעימה עיוורת אז לא ממש ידעתי מה לבחור.

משם המשכנו לפס היצור, ראינו איך מבקבקים ומלייבלים את הבקבוקים אבל בעיקר נהיינו צמאים! אז לקחו אותנו לחדר הטעימות - התחלנו עם גמלא ריזלינג שהיה מתקתק וממנו עברנו לגמלא שרדונה שהיה חזק יותר וזהוב יותר. אני פחות התחברתי אליו. השווינו אותו לירדן שרדונה שמיוצר מ־100% ענבי שרדונה של כרם אודם (שגדל באופן אורגני), שהיה הרבה יותר ונילי והמוצלח לטעמי מבין השלושה.

טעימה עיוורת

המשכנו בטעימה עיוורת של שלושה יינות אדומים, ושוב עברנו מהקל אל הכבד (הד"ר הסבירה שאחרת לא נרגיש את הטעם של הקלים ובדקתי אותה – היא צדקה). התחלנו מחרמון אינדיגו שהיה הכי קליל אבל איבד את הטעם בהשוואה לשאר, משם עברנו לגמלא סנג'ובזה שיש לו צבע הרבה יותר כהה והוא יותר קשוח ופחות פירותי, יותר בכיוון של פירות יבשים, אבל טעים! והשלישי, האהוב עליי, גמלא קברנה הסגול, יין הבית שלנו, 2012, הבסט סלר, הכי value-for-money. לקינוח קיבלנו ירדן סירה 2012 שהיה הכי כבד, ולא התאפקתי ופתחתי אחד עוד באותו הערב.

את כל החוויה הזו העבירו לנו הדס ומור מהיקב, שהיו מקסימות, נעימות, מצחיקות ובעיקר – הסבירו את הכל בגובה העיניים. לא יודעת מה אתכם, אבל אני כבר הזמנתי לי סיור פרטי.

יקב רמת הגולן, קצרין. טל: 04-6968420.

צילום תמונה ראשית: עדי פרץ

// נטלי אליאס

Your email was successfully saved