השבוע היה משחק של אנגליה קולומביה במסגרת המונדיאל. הספקתי להגיע לבר לראות את ההארכה והפנדלים וכמובן, לראות את אנגליה האלופה מנצחת את המשחק ולא, לא יכולתי להתעלם מהעובדה שהייתי הבחורה היחידה בבר שצופה במשחק, חוץ מהחברה של אחד מהם שנראתה כאילו היא עוד שנייה עומדת לסיים את חייה בעקבות צפיית יתר במכשיר הסלולרי שלה. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש זה ש"זה לא משחק של אנגליה, אם אין כמה בחורות אוהדות שבאו לצפות במשחק". ובאמת באנגליה, כדורגל זה עניין יותר של תרבות ופחות של ספורט.
 
אין על כדורגל. זה הזמן היחיד שאתה יכול להיות לגמרי מושקע רגשית בהצלחה של מישהו אחר מבלי להרוויח שום דבר אישי בחזרה (אלא אם כן אתה מהמר ואז אני לא מדברת עליך), המקום היחיד בו אתה אף פעם לא מרגיש לבד, תמיד יש איתך עוד אנשים ששותפים לאהבה שלך לאותה הקבוצה והם תמיד יבינו אותך, ברגעים הטובים והקשים. לא משנה מה מצב הרוח שלך, איך הקריירה שלך הולכת או כמה זמן לא עשית סקס עם אשתך, תמיד הצפייה במשחק כדורגל של הקבוצה שלך, תרים לך את מצב הרוח. בין אם הקבוצה שלך תנצח ובין אם היא תפסיד, בין אם היא משחקת טוב או רע, חווית הצפייה היא בלתי ניתנת להחלפה. היא ממלאת אותך באושר, תחושת שייכות ואהבה גדולה בלב.
אני יודעת, כי גידלו אותי על אהבה לכדורגל. לאבא שלי יצאו שלוש בנות ובתור הבכורה, שתמיד עשתה הכל כדי שאבא שלה יאהב אותה (למרות שזה אף פעם לא באמת עבד), אני הייתי זו שהלכה איתו למשחקים מאז שהייתי ממש קטנה. גדלתי עם הידיעה שכדורגל, זה החיים. והצפייה במשחק כדורגל היא באמת חוויה מרגשת, מכל מיני כיוונים. 

יש למשל את האהבה לקבוצה שלך. כל אחד בוחר קבוצה מסיבות שונות. אבא שלי למשל אוהד את צ'לסי יותר מאשר הוא אוהב את עצמו. הוא הולך למשחקים שלהם ומלווה אותם מאז שהוא בן 16 ואני באמת לא חושבת שיש משהו בעולם הזה שהוא אוהב יותר מצ'לסי. כבן אדם מנותק רגשית שלא ממש יודע לאהוב, את הקבוצה הזו הוא יודע לאהוב מצוין. את האהבה לצ'לסי הוא העביר אליי במהלך השנים וזה שבני דודים שלנו היו אוהדים מושבעים של ארסנל, רק חימם את האווירה עוד יותר. כל הילדות היינו בריבים מטופשים על איזו קבוצה יותר טובה, למרות שתמיד היה ברור שהתשובה היא צ'לסי. 

עוד משהו מרגש שיש בכדורגל, זה הסולידריות - את כלללללללל האהבה הזו לקבוצה שלך, אתה חולק עם עוד עשרות אנשים, במידה ואתה רואה בבית או בבר או עם עוד אלפי אנשים, במידה ואתה הולך למגרש. חלק מהקסם בכדורגל, הוא שאתה לא צריך להגיע למגרש כדי ליהנות מההווי של המשחק. לא באנגליה לפחות, אם אתה הולך בלונדון לפאב לראות עם כל החברה, יהיו שם שירים של הקבוצה, צעקות לשופט ואפילו מכות בין אוהדים של קבוצות יריבות, ממש כמו במגרש. אני לא יודעת אבל בכל פעם שאני רואה משחק והאוהדים שרים יחד משחק, אני בוכה. 
באמת שכדורגל זה דבר מרגש בעיניי, אבל אני חושבת שמה שבאמת מרגש אותי, זה לראות כל כך הרבה גברים שמתרגשים ממשהו שלא קשור אליהם ישירות. זה באמת מרגש אותי כמה הם אוהבים את הקבוצה שלהם ועצוב לי בו זמנית, לחשוב על כמה הרבה מהם חסומים, מלאהוב דברים אחרים בחיים שלהם שבאמת חשובים, באותה המידה. 

// נטלי להב

Your email was successfully saved